כולם נותנים לי עצות סותרות על הנטייה שלי - למי להקשיב?

חבר אומר לנסות עם אישה, ידידה אומרת שאתה גיי לגמרי ובן משפחה ממליץ לחכות. כשכל העצות סותרות, איך מפסיקים לטבוע ברעש וחוזרים לשמוע את הקול שלך?

חבר אחד אומר לך לנסות עוד פעם עם אישה. ידידה אומרת שהיא תמיד ידעה. בן דוד ממליץ לחכות. כל אחד בטוח שהוא יודע, ואתה נשאר באמצע. אז למי להקשיב?

אמ;לק: כשכל מי שסביבך נותן לך עצות סותרות על הנטייה שלך, קל להסיק שמשהו אצלך שבור. בפועל, כל עצה נאמרת מתוך החיים, הפחדים והצרכים של מי שאומר אותה. אין דרך אחת נכונה לחיות כגבר שמרגיש משיכה לגברים, ואף אחד לא מחזיק את ספר החוקים. הקול שאתה מחפש נמצא אצלך, וצריך רק ללמוד לשמוע אותו מתחת לרעש.

אני שומע הרבה גברים מתארים את אותו מצב כמעט באותן מילים. הם סיפרו לכמה אנשים קרובים על מה שעובר עליהם, אחד אחרי השני, וכל שיחה נגמרה בכיוון אחר. אחד אמר "תנסה עם אישה, אולי פשוט לא פגשת את הנכונה". אחר אמר "תתמודד עם שני הצדדים, אין צורך לבחור". מישהי צחקה ואמרה "אחי, אתה גיי לגמרי, מה יש פה לחשוב". ופתאום כל המעגל הקרוב שלך מדבר כמו פסיכולוגים.

אחרי כמה שיחות כאלה רוב הגברים מרגישים בעיקר מוצפים. כל עצה נשמעת קצת הגיונית, אף אחת לא מרגישה שלהם, והשאלה "מה אני רוצה" נדחקת לפינה. יש משהו מתיש בלהיות הנושא של דיון שבו לכולם יש קול חוץ ממך.

אם אתה שם עכשיו, דבר ראשון: הבלבול הזה הגיוני לגמרי. הוא בסך הכל סימן שלקחת שאלה אישית מאוד והפכת אותה לשאלה ציבורית, ועכשיו קשה לשמוע את עצמך.

מהו רעש עצות?

רעש עצות הוא מצב שבו אדם שמתלבט בשאלה אישית עמוקה מקבל מהסביבה הרבה המלצות שסותרות זו את זו, עד שהקול הפנימי שלו נבלע ביניהן. במקום לעזור לו להבין מה הוא מרגיש, העצות מושכות אותו לכמה כיוונים בבת אחת, והוא מתחיל לחפש את התשובה אצל אחרים במקום אצל עצמו.

בשאלות של נטייה מינית הרעש הזה חזק במיוחד. כמעט לכל אחד יש דעה על מיניות, וכמעט לאף אחד אין הכשרה ללוות מישהו בתוכה. החבר שלך מכיר אותך טוב, אבל הוא מכיר את הגרסה שלך שהוא רגיל אליה. הוא לא יושב בתוך הגוף שלך ולא שומע את מה שאתה שומע בלילה, כשאין אף אחד בסביבה.

יש עוד דבר שקורה בשקט. כל עצה שמגיעה מבחוץ נושאת איתה מפה של איך "צריכים" להיראות החיים. אחת אומרת שגבר מתחתן עם אישה. אחרת אומרת שאם יש משיכה לגברים, חייבים לצאת מהארון מחר בבוקר ולהצטרף לסצנה. שתי המפות האלה שייכות למישהו אחר. לך מותר לשרטט מפה משלך.

כדאי גם להפריד בין מידע לבין עצה. מידע עוזר לך להבין מה קיים בעולם: שיש גברים שמרגישים משיכה לגברים ולנשים, שיש מי שמבינים את עצמם בגיל מאוחר, שיש זוגות שבונים חיים שקטים לגמרי הרחק מכל סצנה. עצה מנסה להגיד לך מה מזה מתאים לך. מידע מרחיב את התמונה. עצה, גם הכי טובה, מצמצמת אותה לכיוון אחד. בשלב של בלבול, אתה צריך הרבה מידע ומעט מאוד עצות.

למה כולם יודעים יותר?

מה שהם באמת יודעים הוא מה מרגיע אותם. כשאתה מספר למישהו קרוב על הבלבול שלך, אתה מכניס אותו גם לבלבול שלו. ואנשים לא אוהבים להישאר בחוסר ודאות, אז הם ממהרים לסגור את הפינה עם תשובה.

החבר שאומר "תנסה עם אישה" אולי מפחד לאבד את התמונה שהייתה לו עליך, או את החברות שלכם כמו שהיא. הידידה שאומרת "אתה גיי, נקודה" אולי רוצה להיות זו שזיהתה ראשונה, או שפשוט קשה לה לראות אותך סובל ונראה לה שתשובה ברורה תקל עליך. בן המשפחה שממליץ לחכות אולי חושש מהדרמה בבית יותר ממה שהוא חושש לך.

אף אחד מהם לא רע. רובם אוהבים אותך באמת. אבל אהבה לא הופכת אדם למומחה לחיים שלך. משהו שנאמר מתוך דאגה עדיין יכול להיות לא נכון בשבילך.

ויש פה גם משהו תרבותי. היום כל אחד קרא כמה פוסטים, ראה כמה סדרות ושמע פודקאסט, וכל אחד מרגיש שהוא מבין בנפש. השפה הטיפולית נכנסה לשיחות בין חברים, ופתאום יש לכולם מילים כמו "הדחקה", "פחד ממחויבות" ו"אתה בהכחשה". המילים האלה נשמעות מקצועיות, ולכן הן גם נשמעות נכונות. אבל אבחנה של חבר בבר היא עדיין דעה של חבר בבר.

וכשהעצות סותרות, קורה עוד דבר: אתה מתחיל לפחד לאכזב. אם תבחר בדרך של אחד, השני ייעלב. אם תחליט משהו שהמשפחה לא אוהבת, תצטרך להסביר. כך השאלה "מה נכון לי" מתחלפת בשאלה "את מי אני מוכן לאכזב", והיא כבדה הרבה יותר.

יש גם עניין של מיקום. כשאני שומע עצה, אני תמיד שואל לא רק מה נאמר, גם מאיפה הוא נאמר. מאיזה פחד, מאיזו חוויה, מאיזה עולם. השאלה הזאת לבדה מורידה הרבה מהמשקל של הרבה משפטים שנשמעו כמו פסק דין.

צילום של גבר עומד ליד באר אבן בשעת דמדומים, דימוי לחיפוש קול פנימי מול עצות סותרות

"אל תשתה מבאר של אחרים. תן לצמא שלך להוביל אותך לבאר שלך."

סימנים שאתה טובע

לפעמים קשה להבחין מתי שיחות עם אחרים עוזרות ומתי הן כבר מרחיקות אותך מעצמך. הנה כמה סימנים שהעצות הפסיקו לשרת אותך:

  • אתה מספר את הסיפור שלך שוב ושוב לאנשים שונים, ובכל פעם יוצא עם מסקנה אחרת.
  • אחרי שיחה אתה מרגיש יותר מבולבל, לא יותר רגוע.
  • לפני שאתה שואל את עצמך מה אתה מרגיש, אתה שואל מה פלוני היה אומר.
  • אתה מחכה שמישהו יגיד את המשפט שיסגור את הסיפור, ואז תוכל לנשום.
  • אתה מסתיר מחבר אחד את מה שאמר לך חבר אחר, כדי שלא יתווכחו עליך.
  • עצה שנשמעה לך נכונה בבוקר נראית מופרכת לגמרי בערב.
  • הגוף שלך נדרך כשמישהו פותח את הנושא, גם כשהוא בא ממקום טוב.

אם זיהית את עצמך בשניים או שלושה מאלה, מה שחסר לך כרגע הוא קצת שקט ודרך לחזור לשמוע את עצמך. עוד דעה רק תוסיף לערימה.

שווה לשים לב גם למשהו עדין יותר. הרבה גברים מתחילים לנהל את השיחות האלה כמו סקר. הם סופרים מי בעד ומי נגד, ומקווים שהרוב יחליט. אבל משיכה ואהבה אינן הצבעה. גם אם כל החברים שלך יגידו לך משהו אחד, הגוף שלך לא חייב להסכים איתם.

מתי כן להקשיב?

להפסיק לשמוע את כולם לא אומר להתנתק מכולם. יש עצות שבאמת שוות משהו, ויש אנשים שיכולים לעזור לך לראות דברים שאתה לא רואה לבד. השאלה היא איך מבדילים. הטבלה הזאת יכולה לעזור:

עצה ששווה לשקול עצה שעדיף לשחרר
שואלת אותך שאלות מגישה לך תשובה מוכנה
מכבדת את הקצב שלך לוחצת עליך להחליט עכשיו
נאמרת מתוך סקרנות נאמרת מתוך פחד של מי שאומר אותה
משאירה לך מקום לטעות ולשנות כיוון מבטיחה שהיא יודעת מה אתה
מתאימה לחיים שאתה רוצה מתאימה לחיים שמישהו אחר רוצה בשבילך

שים לב שהטבלה עוסקת בעיקר ביחס של העצה אליך, הרבה פחות בתוכן שלה. העצה הטובה ביותר היא לרוב שאלה טובה. מי שאוהב אותך ויודע להקשיב, ישאל "מה אתה מרגיש כשאתה מדמיין את זה?" במקום להגיד לך מה לעשות.

כשהייתי צעיר, אחד הדברים שהכי הפחידו אותי היה שאם אתקרב למקומות של הקהילה, יחיילו אותי. שאתחיל לדבר אחרת, להתלבש אחרת, ובסוף אקבל מין תעודת הומו מן המניין. לקח לי זמן להבין שאין ועדה שמחלקת תעודות כאלה. אין דרך נכונה אחת להיות גבר הומו, ואין מישהו שמחזיק את רשימת הכללים ובודק אם עמדת בהם.

עוד מבחן קטן ששווה לעשות: אחרי שיחה עם מישהו, תשאל את עצמך אם יצאת ממנה עם יותר שאלות מעניינות או עם פחות אוויר. שיחה טובה פותחת. גם כשהיא לא נותנת תשובה, אתה יוצא ממנה עם תחושה שמותר לך להמשיך לחפש. שיחה שסוגרת אותך משאירה טעם של פסק דין, גם כשהיא נאמרה בחיוך. אנשים שמשאירים אותך פתוח הם אלה ששווה לחזור אליהם, ומי שמשאיר אותך סגור יכול להישאר חבר טוב לנושאים אחרים.

ויש עוד מקור שכדאי להכיר: אנשים שעברו דרך דומה. המטרה היא לראות שיש יותר משתי אפשרויות, בלי להעתיק את החיים של אף אחד. מי שחי כגבר הומו ולא מתחבר לסצנה, מי שהבין את עצמו מאוחר, מי שמרגיש משיכה גם לנשים וגם לגברים. כתבתי על כך גם במאמר האם אפשר להיות הומו בלי לאהוב מסיבות, כי הרבה גברים בטוחים שיש רק תבנית אחת. אין.

צילום של גבר הולך לבד ברחוב בלילה תחת פנס, בדרך שלו ולא לפי עצות סותרות של אחרים

"יכול להיות שאנשים בחוץ צריכים אותך במשבצת. שיקפצו."

איך מוצאים את הבאר

הבאר שלך היא המקום שבו אתה יודע דברים לפני שאתה מסביר אותם. רוב הגברים איבדו אליה את הדרך אחרי שנים של הסתרה, ולכן ההתחלה מרגישה מגושמת, וככה בדיוק היא אמורה להרגיש. הנה כמה צעדים שעוזרים לחזור אליה.

הופכים כל עצה לשאלה

במקום להחליט אם העצה נכונה או לא, תהפוך אותה לשאלה לעצמך. "תנסה עם אישה" הופכת ל"מה קורה לי בגוף כשאני מדמיין דייט עם אישה?". "אתה גיי לגמרי" הופכת ל"איך אני מרגיש כשאני שומע את המילה הזאת עליי?". כך אתה לוקח מכל שיחה את מה שמעניין, ומשאיר שם את מה ששייך למי שאמר.

שמים לב לגוף לפני שמסבירים

מחשבות יודעות להתווכח בלי סוף. הגוף פחות. כשאתה רואה מישהו שמושך את העין שלך, כשאתה מדמיין חיים עם בן זוג, כשאתה מדמיין חתונה עם אישה, משהו קורה בבטן, בחזה, בנשימה. הגוף לא צריך את האישור של אף חבר. מותר פשוט לשים לב, בלי להסיק מסקנות גדולות. אם התחושות האלה מתערבבות אצלך, יש מאמר מסודר שעוזר להבין אם אתה הומו, ביסקסואל או רק נמשך לפעמים לגברים.

מצמצמים את המעגל

לא צריך לספר לכולם כדי להבין. לפעמים עדיף לבחור אדם אחד או שניים שיודעים להקשיב בלי לשפוט, ולהגיד להם מראש מה אתה צריך. אוזן ולא פתרון. ככל שהמעגל קטן ובטוח יותר, יש יותר מקום לקול שלך. גם מי שכבר שמע ממך הכל ונתן עצות בשפע יכול להישאר במעגל הזה, אם תסביר לו בעדינות שמעכשיו אתה מבקש ממנו תפקיד אחר: להקשיב, לשאול, ולסמוך עליך שתמצא את הדרך.

בוחרים מישהו בלי אינטרס

אני אומר לגברים שמגיעים אליי משפט אחד כבר בהתחלה: אין לי שום אג'נדה להוציא אותך מהארון, ואין לי שום אג'נדה להשאיר אותך בו. התפקיד שלי לעזור לך לשמוע את מה שכבר קיים בך, בקצב שלך. חבר אוהב לא יכול להיות נייטרלי לגמרי, כי יש לו חלק בחיים שלך. אם ניסית לדבר עם איש מקצוע ולא הרגשת שהשיחה עוזרת, שווה לקרוא למה פסיכולוג רגיל לא תמיד עוזר לגבר בארון.

נותנים לתשובה זמן

הרבה מהלחץ מגיע מהתחושה שצריך להחליט עכשיו, כאילו יש שעון שמתקתק. ברוב המקרים אין. אפשר לחיות כמה חודשים עם שאלה פתוחה, לשים לב, לכתוב לעצמך מה עלה במהלך השבוע, ולראות מה חוזר שוב ושוב. דברים שחוזרים לאורך זמן הם בדרך כלל אמיתיים יותר מהתחושה של ערב אחד או משיחה סוערת אחת.

אפשר לנסות תרגיל פשוט: בכל פעם שמישהו נותן לך עצה, תרשום אותה, ולידה תרשום מה הרגשת בגוף כששמעת אותה. הקלה, כיווץ, כעס, אדישות. אחרי כמה שבועות תראה דפוס. העצות שהביאו הקלה אומרות משהו עליך. העצות שהביאו כיווץ אומרות לפעמים משהו על הפחד שלך, ולפעמים על מי שאמר אותן.

מה אפשר להגיד למי שממשיך לייעץ

הרבה גברים לא יודעים איך לעצור את זרם העצות בלי לפגוע. הנה משפט שאפשר להשתמש בו כמו שהוא:

💬 "תודה שאכפת לך, באמת. כרגע אני צריך פחות עצות ויותר מקום לחשוב לבד. אם תרצה לעזור, פשוט תשאל אותי איך אני מרגיש."

ומשפט לעצמך, לרגעים שבהם כל הקולות מתערבבים:

💬 "מותר לי לא לדעת עדיין. ההחלטה הזאת שלי, והיא יכולה לחכות עד שאשמע את עצמי."

שים לב שאף אחד מהמשפטים האלה לא מחייב אותך להחליט משהו על הנטייה שלך. אתה לא חייב לבחור עכשיו בין לצאת מהארון לבין להישאר. אתה רק מחזיר לעצמך את הזכות להחליט מתי.

השאלות שהכי שואלים אותי

למה כל אחד נותן לי עצה אחרת על הנטייה שלי?
כי כל עצה יוצאת מהעולם של מי שנותן אותה: מהפחדים שלו, מהניסיון שלו ומהצורך שלו שהדברים יהיו ברורים. היא מספרת עליו לא פחות ממה שהיא מספרת עליך.

כדאי לנסות עם אישה רק כדי להיות בטוח?
אין חובה להוכיח לאף אחד שום דבר דרך הגוף שלך. ניסיון שנולד מלחץ של אחרים ולא מרצון אמיתי יוסיף כנראה עוד בלבול, ולא יביא את השקט שקיווית לו.

איך אני יודע שאני מקשיב לעצמי ולא לפחד?
הקול הפנימי בדרך כלל שקט יותר, ומביא איתו משהו שדומה להקלה גם כשהוא מפחיד. הפחד נשמע דחוף ומאיים, ממהר להחליט בשבילך, ומשתמש הרבה במילה חייב.

מה עושים כשההורים והחברים אומרים דברים הפוכים?
לא צריך להכריע ביניהם או לבחור מחנה. אפשר להודות לכולם, לקחת מכל שיחה שאלה אחת שמעניינת אותך, ולהחזיר את ההחלטה למקום היחיד שהיא באמת שייכת אליו.

במה שיחה עם מטפל שונה מעוד עצה של חבר?
מטפל טוב לא מושך אותך לשום כיוון ואין לו אינטרס בתוצאה. התפקיד שלו הוא לעזור לך לשמוע את מה שכבר קיים בתוכך, בקצב שלך ובלי לבחור בשבילך.

אז מה חשוב לזכור?

כל העצות ששמעת נאמרו כנראה מתוך אהבה, וגם מתוך פחד. מותר לך להודות עליהן ולהניח אותן בצד. מי שקובע את הכללים של החיים שלך הוא אתה, ולא חבר, לא משפחה ולא מישהו שכתב פעם איך גבר הומו אמור להיראות. הבלבול שאתה מרגיש עכשיו הוא לא סוף הדרך. לפעמים הוא ההתחלה של להקשיב סוף סוף לעצמך.

אז אולי במקום לשאול שוב את כל מי שסביבך מה הם חושבים, כדאי לשאול שאלה אחת אחרת: אם אף אחד לא היה מסתכל, אף אחד לא היה מעיר ואף אחד לא היה מתאכזב, מה היית רוצה לעצמך? ומה הדבר הקטן שהיית עושה כבר השבוע אילו האמנת שהתשובה הזאת שייכת רק לך? יש פה משהו שמציק לך? אפשר לפרוק את זה איתי בזום.

לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍

אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:

צרו קשר

מפגש קבוצתי / פרטני בנושאי נטייה מינית

מאמרים נוספים

פודקאסט הארון שלי ואני

Scroll to Top

כתבו לנו