רגע, מה? מישהי יוצאת כל החיים עם גברים, ופתאום… בום. מתאהבת באישה? ומתארסת לה? אז מה, כל מה שהיה קודם היה שקר? הצגה?
בואו נדבר על זה
תראו, הסיפור של דניאל עמית ואמילי דמארי, שהסעיר את הרשת, נוגע במשהו הרבה יותר עמוק מרכילות. הוא מציף שאלה שמטרידה המון אנשים. שאלה שאני שומע לא מעט בשיחות שלי: "איך זה הגיוני בכלל?". והתשובה שלי תמיד מפתיעה אותם. כי אני שואל בחזרה: "למה אתם כל כך בטוחים שזה לא הגיוני?". פשוט אנחנו מכורים לקופסאות. לסדר. גיי או סטרייט. לסבית או לא. שחור או לבן. אבל הנפש האנושית? היא סיפור אחר לגמרי. היא הרבה יותר… זורמת.
לגבי דניאל עמית ואמילי דמארי - אני לא מכיר אותן אישית, אז כל מה שאני כותב כאן הוא לא עליהן ספציפית. דרכן אני רוצה להעביר מסר על פלואידיות של משיכה, נטייה מינית, ואולי לנפץ כמה מיתוסים.
זו הטעות הראשונה של כולם: לחשוב שדניאל עמית "הפכה" ללסבית. היא לא. היא גילתה שהיא גם. זה הבדל של שמיים וארץ. תחשבו על זה, מגיל אפס מתכנתים אותנו למסלול אחד: נסיך ונסיכה. חתן וכלה. ההטרונורמטיביות היא ברירת המחדל שאנחנו נושמים מהרגע שנולדנו. בסרטים, בסיפורים, במשפחה. להרבה אנשים המסלול הזה באמת מתאים בול. אבל להמון אחרים? זו רק תחנה אחת בדרך.
דניאל עמית עצמה תיארה את זה הכי טוב שיש: "לא יצאתי מהארון כי מעולם לא הייתי בו. פשוט לא ידעתי שאני אוהבת גם נשים עד שפגשתי את אמילי". תקראו את המשפט הזה שוב. זה כל הסיפור, בתמצית. היא לא הסתירה כלום. היא לא שיקרה לאף אחד, ובטח לא לעצמה. היא אהבה את בני הזוג הקודמים שלה באותנטיות מוחלטת, עם כל מה שהיא ידעה על עצמה באותו רגע. ואז הגיעה אמילי. ופתחה דלת לחלק נוסף בנפש שלה, חלק שתמיד היה שם וחיכה לרגע הנכון. האהבה שלהן, כמו שאמילי אמרה, היא "הדבר הכי טבעי בעולם". וזו הנקודה. הרגש הוא המצפן האמיתי.
מה זו נזילות מינית ואיך זה עובד?
בואו ניתן לזה שם מקצועי, כי יש כזה. "נזילות מינית" (Sexual Fluidity). אני יודע, זה נשמע כמו מונח מפוצץ, אבל הרעיון מאחוריו פשוט: המשיכה שלנו לא חייבת להיות מקובעת בסלע לכל החיים. היא יכולה להשתנות. להתפתח. לזוז.
תחשבו על נהר. הוא זורם, נכון? אבל המסלול שלו לא קבוע. לפעמים הוא זורם מהר וצר, לפעמים הוא הופך לאגם רגוע, ולפעמים מתפצל. האם הנהר "שקרן" כשהוא משנה כיוון? ברור שלא. הוא פשוט ממשיך את המסע שלו. הזהות המינית שלנו היא נהר.
זה יכול לקרות בכמה דרכים.
יש את הגילוי המאוחר, כמו אצל דניאל: אישה חיה שנים כסטרייטית, אולי אפילו מתחתנת ומביאה ילדים, ופתאום, בגיל 30, 40 או 50, משהו נפתח. מפגש עם אישה מסוימת מצית בה רגש שהיא לא הכירה. זה לא מוחק את העבר שלה. זה פשוט מוסיף עוד קומה להבנה שלה את עצמה.
יש את התנועה על הספקטרום. מישהו יכול להזדהות כגיי רוב חייו, ואז להתאהב באישה. או ההפך. המשיכה יכולה לנוע על הציר, לפעמים לכיוון אחד ולפעמים לאחר.
ולפעמים, וזה החלק הכי מעניין בעיניי, הכל תלוי בחיבור הספציפי. יש אנשים שהמשיכה המינית שלהם מתעוררת רק אחרי קשר רגשי עמוק ועוצמתי (מה שלפעמים מכונה "דמי סקסואליות"). במצב כזה, המגדר של האדם שמולם הופך פחות רלוונטי. הם פשוט מתאהבים באדם, בנשמה, בשיחות אל תוך הלילה. אני מאמין שזה חלק עצום מהסיפור של דניאל ואמילי. החיבור ביניהן היה כל כך חזק, שהוא פשוט היה גדול יותר מכל הגדרה קודמת.
ההבנה הזאת כל כך משחררת. היא מאפשרת לנו להפסיק לשפוט את עצמנו ואחרים על "חוסר עקביות", ולהתחיל פשוט לחגוג את העושר של החוויה האנושית.
הזוגיות של דניאל עמית ואמילי דמארי
מעבר לכל התיאוריות, הזוגיות של דניאל ואמילי היא פשוט שיעור מדהים באהבה, אומץ וחשיפה. הן בחרו לחשוף הכל, את היפה וגם את המורכב. הצעת הנישואין הזאת, שכולנו ראינו ברשתות, הייתה הרבה יותר מהצהרת אהבה פרטית. היא הראתה לאלפי אנשים, צעירים ומבוגרים, שאהבה היא אהבה. ושמותר ללכת עם הלב שלך עד הסוף. גם אם הדרך לא דומה לסיפורי האגדות שסיפרו לנו.

"המסע לגילוי הנטייה המינית אינו קו ישר. הוא דומה יותר לשביל מתפתל ביער, עם פניות לא צפויות, עצירות למנוחה, ולפעמים גם חזרה על עקבותיך. כדאי ללכת בשביל שמרגיש הכי נכון לך, גם אם אין יעד ברור באופק."
מה שהכי יפה בסיפור שלהן זו השמחה הלא מתנצלת. הן לא מתחבאות, לא מסבירות, לא מתנצלות. הן פשוט מאושרות. נקודה. כשהן מדברות אחת על השנייה, רואים את זה בעיניים. את הכבוד. את החברות. הן דניאל ואמילי. שתי נשים שמצאו בית.
הפתיחות הזאת היא מתנה. בעבודה שלי אני פוגש כל כך הרבה נשמות טובות שחיות תחת עננה של בושה ואשמה סביב מי שהן אוהבות. הפחד משתק. מה יגידו ההורים? מה יחשבו בעבודה? דניאל ואמילי, בזכות המקום שלהן, מנרמלות את מה שתמיד היה נורמלי. הן מראות שאפשר להיות הכל ביחד: גם אישה חזקה ומובילה, וגם אישה שאוהבת אישה. הן מפרקות את הסטיגמה. הנראות שלהן מצילה חיים. כן, אני לא מגזים. היא נותנת תקווה לאלפי אנשים שמרגישים שהם לבד בעולם.
הסיפור שלהן מזכיר לנו שאהבה היא כוח מרפא. יכול להיות שהמפגש עם אמילי היה הרגע שבו דניאל הרשתה לעצמה, בפעם הראשונה, להקשיב באמת לקול הפנימי הזה שתמיד נכח שם. אהבה אמיתית לא מכריחה אותך להיכנס לתבנית. היא נותנת לך את המרחב לגדול ולהתרחב.
התמודדות עם שיח רעיל ברשתות החברתיות
אבל איפה שיש אור, יש גם צל. והצל הגיע בצורת שיח רעיל, שיפוטי ובעיקר בור. תגובות כמו "זה סתם שלב", "היא רוצה צומי", או "מה עם הגברים שהיא יצאה איתם? היא עבדה עליהם?" הן לא רק מגעילות, הן מגיעות מחוסר הבנה בסיסי של נפש האדם.
כמטפל, אני יכול להגיד לכם שהתגובות האלה מגיעות כמעט תמיד משני מקומות:
- פחד ממורכבות: יש אנשים שהמוח שלהם עובד רק בקופסאות של שחור/לבן. סיפור כמו של דניאל מפוצץ להם את הקופסאות האלה, וזה מאיים עליהם. הרבה יותר קל לתקוף מאשר לבחון מחדש את כל מה שחשבת שאתה יודע.
- השלכה נטו: הרבה פעמים, האנשים הכי קולניים הם אלה שבעצמם לא סגורים על עצמם. ההתקפה על דניאל היא דרך להשתיק את השאלות והספקות בתוך הראש שלהם. כי אם היא "מזויפת", אז הם לא צריכים להתמודד עם המורכבות של עצמם.
אני רוצה להגיד משהו לכל מי שקורא את זה וחווה משהו דומה. קודם כל, הרגשות שלכם אמיתיים ותקפים. הבלבול, השמחה, הפחד - הכל בסדר. שנית, אתם לא חייבים הסברים לאף אחד. המסע הזה הוא שלכם. השכנים, הדודה והטוקבקיסטים האנונימיים יכולים להישאר מחוץ לתמונה. שלישית, והכי חשוב, תקיפו את עצמכם באנשים שמרימים לכם. מצאו את ה"אמילי" שלכם. זה יכול להיות חבר, אח, קבוצת תמיכה, או איש מקצוע. אל תעברו את זה לבד.

השיח הרעיל הוא סתם רעש לבן. האמת הפנימית שלכם היא המוזיקה. תגבירו אותה. הזכות הכי בסיסית שלכם היא לחיות באותנטיות ולאהוב את מי שהלב שלכם בוחר. הכל בסדר. אתם בסדר גמור.
תשובות לשאלות שכיחות
איך ייתכן שמישהי הייתה סטרייטית כל חייה ופתאום נמשכת לנשים?
כי המיניות שלנו פשוט לא מקובעת. היא יכולה להתפתח עם הזמן. תחשבו על זה ככה: המשיכה הזו כנראה תמיד הייתה שם, מתחת לפני השטח. מפגש עם אדם מסוים או תהליך פנימי של התבגרות פשוט נתנו לה את האישור לצאת החוצה. יש מי שיקרא לזה "שינוי". זו בעצם התגלות.
איך אפשר לדעת אם מדובר בבלבול זמני או בשינוי אמיתי בנטייה?
הדרך היחידה היא לתת לעצמך זמן וספייס לחקור את הרגשות בלי ביקורת עצמית. תתמקד במה שאתה מרגיש עכשיו, במקום לנסות להדביק לזה תווית נצחית. התשובות הכי טובות מגיעות מתוך התנסות וחיים, לא מתוך חשיבה אינסופית.
למה אנשים מגיבים כל כך קשה לסיפורים כמו של דניאל עמית?
כי זה מאתגר את תפיסת העולם הפשוטה שלהם. תגובות קשות מגיעות בדרך כלל מפחד מהלא מוכר, מצורך נואש בסדר וקטגוריות, או פשוט מהשלכה של הספקות והפחדים האישיים של המגיב על מישהו אחר.
מה ההבדל בין נזילות מינית לביסקסואליות?
ביסקסואליות היא הגדרה של משיכה ליותר ממגדר אחד (למשל, לגברים ולנשים). נזילות מינית היא מושג רחב יותר, שמתאר את עצם היכולת של המשיכה והזהות להשתנות לאורך החיים. אדם ביסקסואל יכול להיות נזיל, אבל גם אדם שהזדהה כסטרייט כל חייו יכול לחוות נזילות.
איך להתמודד עם תגובות שליליות מהסביבה ומהמשפחה?
הכי חשוב זה לבנות סביבך מעגל תמיכה חזק. להציב גבולות ברורים מול אנשים שלא מקבלים אותך (זה בסדר להגיד "על זה אני לא מוכן לדבר איתך"). ולזכור שהמסע הוא שלך, לא שלהם. לפעמים שיחה עם איש מקצוע יכולה לתת כלים פרקטיים להתמודדות.
מה הצעד הראשון שאפשר לעשות אם אני חווה משהו דומה?
הצעד הראשון הוא הכי פשוט והכי קשה: להיות כנה עם עצמך. פשוט להרשות לעצמך להרגיש את מה שאתה מרגיש, בלי שיפוט. לשתף חבר קרוב שאתה סומך עליו במאה אחוז, או אפילו לכתוב לעצמך ביומן, יכול להיות צעד ראשון מדהים.
המסע הזה, של גילוי עצמי, יכול להיות מבלבל. לפעמים מפחיד. אבל הוא גם הדבר הכי משחרר ויפה שיש. והכי חשוב - אתם לא לבד בזה. אם משהו ממה שכתבתי כאן נגע בכם, אם יש לכם שאלות, דעו שיש מקום בטוח לדבר על הכל.
תרגישו חופשי לשתף או ליצור קשר.
לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍
אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:
- מפגש קבוצתי בזום - אחת לחודש, אפשר ללא מצלמה ובשם בדוי
- הקורס הדיגיטלי "לפגוש את ההומופוב הפנימי" - 14 פרקים לקבלה עצמית
- ליווי אישי 1:1 בזום - תהליך פרטי בקצב שלך
- קורס להורים: "מתקרבים מחדש" - כלים פרקטיים להורים ללהט"ב




