🎙️ אביחי מוסרי (26, איש אבטחת מידע מבני ברק, יליד בת ים) - בוגר הקורס והסדנה הדיגיטלית, שגדל במשפחה דתית לאומית סורית ויצא מהארון אחרי שנים של התקפי חרדה
⏱️ 40 דקות
ישבתי עם אביחי מוסרי לפרק שפותח את העונה השנייה, ומהר מאוד הבנתי שאני יושב מול בן אדם שבחר לבוא להתראיין דווקא כדי לצאת מהארון עוד פעם אחת - הפעם מול מצלמה. אביחי גדל במשפחה דתית לאומית סורית שומרת, ידע מילדות שהוא שונה, ולא יצא מהארון מבחירה - הגוף שלו אותת לו לצאת, דרך התקפי חרדה שלא נתנו לו לנהל חיים תקינים.
מה תשמעו בפרק
- למה אביחי בחר לבוא להתראיין - 'הכל או כלום' של לצאת מהארון מול מצלמה
- גדילה במשפחה דתית לאומית סורית חלבית שומרת, עם המון אחים ואחיות
- התחושה מילדות שהוא 'שונה', והקושי להגיד את המילה 'הומו'
- איך הגוף אותת לו לצאת - התקפי חרדה שהתפשטו לכל החיים
- המסע לפולין והרגע שבו רב קישר את השואה למשכב זכר
- מחשבות אובדניות, התוכנית לברוח מהארץ, ובקשת האמא 'אל תישאר לבד'
- המסע לדרום אמריקה אחרי פרידה - והגילוי שגם שם חזר לארון
- החרדה כ'מתנה' - הקול הפנימי שאמר 'לא ממשיכים ככה'
- הסדנה הדיגיטלית כעוגן זמין ברגעי משבר בעבודה
- היום שבו אסף את האחיות והוציא בפניהן את הסוד
- השיר על אבא שכתב ושר בסדנה הפיזית
- המסר שלו לאביחי הצעיר שרצה למות
אביחי בן 26, גר היום בבני ברק אחרי שגדל בבת ים, ועובד כאיש אבטחת מידע. הוא בוגר הקורס 'הארון שלי ואני', של הסדנה הדיגיטלית, ושל הסדנה הפיזית בהנחיית עדי. בפרק הוא מספר על חרדה שליוותה אותו מהצבא, על מסע לדרום אמריקה אחרי פרידה כואבת, על האחיות שהיו הראשונות שחיבקו אותו, ועל ההחלטה להפסיק לרצות אחרים ולהתחיל לחיות בשביל עצמו.

ביקשת לבוא להתראיין. מה הביא אותך לפה היום?
אביחי מוסריהאמת שאני סוג של בארון, וגם לא בארון. אני לא יודע כל כך איך להגדיר את זה, כי יצאתי מהארון בפני ההורים שלי, אבל בחיים האלה אתה עובר הרבה ארונות. אתה צריך לצאת מול המשפחה, ומול חברים, ומול עבודה חדשה. כל פעם שהגעתי למקום חדש, הייתי צריך לצאת מהארון מחדש - אני מגיע למקום חדש, צריך להציג את עצמי, ועדיין יש לי את הפחד הזה, את החשש הזה לבוא ולהיות מי שאני. הרגשתי שזה הכל או כלום, ובא לי לשים את עצמי בסיטואציה הכי מחוץ ל-comfort zone שלי, להגיע לפודקאסט ולחשוף את עצמי גם מבחינת מדיה.
זה ממש מעמד. איך אתה מרגיש כשאתה יושב פה ומדבר?
אביחי מוסריזה ציון דרך בשבילי. אני ממש מרגיש שעברתי כל כך הרבה עם עצמי, שעד שהגעתי למקום שחשבתי שאני שלם עם עצמי - והבנתי שאני לא שלם עם עצמי, וכל הזמן יש לך את המכשול הזה של להגיע לסביבה חדשה ולעשות את אותו תהליך. אז כן, אני גאה בעצמי. באמת, לא מתבייש להגיד את זה. אני גאה בעצמי.
אני גאה בעצמי. באמת, לא מתבייש להגיד את זה.
אביחי מוסרי
מאיפה אתה בא? תספר על המשפחה.
אביחי מוסרייצאתי מהארון בגיל 19. הייתי דתי, אני במשפחה דתית, יוצא בני עקיבא, ותמיד ידעתי שאסור לי. אנחנו דתיים לאומיים אבל ממש שומרנים. אני סורי, ההורים שלי - לאבא שלי יש 11 אחים, לאמא שלי 8. זו משפחה סופר גדולה, גם סבא שלי חלבי. אתה מכיר, יש קהילה כזאת שאצלנו פשוט לא היה דבר כזה. תמיד ידעתי בתוך תוכי שאסור לי, ידעתי שאני שונה, ובמה בדיוק נשאר לי חידה. היה לי קשה להודות בפני עצמי בכלל שאני כזה, שאני הומו. היה לי קשה להגיד את המילה הזאת.
אמרת שלא יצאת מהארון מבחירה. תסביר.
אביחי מוסריהיציאה שלי מהארון לא הייתה מבחירה. הגוף שלי אותת לי לצאת מהארון. חוויתי התקפי חרדה בגלל הארון. מרוב שאתה מסתגר - מבחוץ הכל טוב ויפה, אבל מבפנים אתה מרגיש שאתה מת. אתה מרגיש שאף אחד לא מבין, כולם רואים אביחי אחד מבחוץ, ומבפנים הם לא יודעים מי אני באמת. אלה ימים של בכי, כאב, חרדה - ואתה מתמודד עם זה לבד.
מבחוץ הכל טוב ויפה, אבל מבפנים אתה מרגיש שאתה מת.
אביחי מוסרי
תנסה לדבר בגוף ראשון. מה הרגשת באותם ימים?
אביחי מוסריאני מרגיש פגום, ואני לבד. אני לבד בתוך כל הקושי שלי, אף אחד לא יודע עליי. אני מרגיש שאף אחד לא איתי. גם כשאני מדבר לאלוהים, אני מרגיש שהוא לא מקשיב. וזה הרבה הלקאה עצמית. חוויה מאוד בודדת.

במסע לפולין קרה משהו עם אחד הרבנים. ספר.
אביחי מוסריבקהילה הדתית אתה ממש מסתכל על רבנים, שומע הרצאות ושיעורי תורה, ומרגיש שזה בן אדם גדול שמתווה לך את הדרך. אני גם מאוד אוהב את התורה, יש בה הרבה דברים טובים שנוגעים בי. וכשהרבנים בבית הספר לקחו את המקום הזה למקום לא טוב - כשנסעתי למסע לפולין, ואחד הילדים שואל את הרב 'למה נוצרה השואה?', והוא עונה: בגלל חטאים בין בני ישראל, בגלל משכב זכר. כשאתה ילד ושומע את זה, אתה נשרף מבפנים. הרגשתי כאילו האדמה נופלת ואני נבלע בתוכה, והגוף שלי התחיל לאותת לי, ממש נכנס למצב סכנה - חום, דפיקות לב.
אמרת שהחרדה היא מתנה. איך זה יכול להיות?
אביחי מוסריאם לא ההתקף חרדה הזה, הייתי נמצא באותו מקום של שקר שהייתי בו. אם זה היה תלוי בי, יכול להיות שעד היום הייתי בארון - אני אומר את זה בפה מלא. החרדה זה איזה חבר מבפנים שבא להגיד: שומע גבר, לא ממשיכים ככה, משנים משהו. ואני אומר לה תודה. רק היום אני לומד להגיד תודה על הדבר הזה, כי בסיטואציה עצמה אתה מרגיש שהעולם שלך מתמוטט, שאתה נופל לתהום.
היו גם מחשבות אובדניות?
אביחי מוסריהיו. זה גם נורא בשביל ההורים שלי, אני נורא אוהב אותם, הם האנשים הכי מקסימים שקיימים. אמא שלי תמיד הייתה מתגאה בי, בכל מקום שהיא הולכת היא הייתה אומרת 'הבן שלי ככה וככה'. וביום שיצאתי מהארון הרגשתי שאני מאכזב אותה, שהיא בנתה עליי חלומות שתלווה אותי לחופה. הייתה לי תוכנית לברוח מהארץ, להיעלם - אתה נוסע ברכב ואומר לעצמך, אולי אני אפנה טיפה הצידה. לא הרגשתי ראוי לגוף שאני חי בו, לא הרגשתי ראוי לחיים האלה. אבל אני זוכר דבר אחד שאמא שלי אמרה לי: תבטיח לי רק דבר אחד, אף פעם אל תישאר לבד. ואמרתי לה - אמא, תסתכלי עליי, אני לא אשאר לבד. החלום הכי גדול שלי זה משפחה וילדים.
תבטיח לי רק דבר אחד - אף פעם אל תישאר לבד.
אביחי מוסרי
ספר על המסע לדרום אמריקה. מה הביא אותך לשם?
אביחי מוסרינסעתי לדרום אמריקה אחרי פרידה קשה, שנשבר לי הלב. התאהבתי בגבר ואהבתי אותו יותר מעצמי, שמתי אותו לפניי, והערך העצמי שלי נפגע - מצאתי את עצמי מוותר על עצמי בהמון סיטואציות. זו הייתה תקופה של דיכאון, לא הייתי יוצא מהמיטה, כלום לא ריגש אותי. והייתה גם בגידה - הוא בגד בי. זה שובר את הלב, ויותר קשה כשאתה אוהב בן אדם וסומך עליו. הוא פירק אותי. והרגשתי שאני רוצה לברוח לדרום אמריקה ולמצוא את עצמי מחדש, במקום הכי רחוק שאפשר.
ובדרום אמריקה דווקא חזרת לארון?
אביחי מוסריכן. מצחיק, דרום אמריקה זה חוץ לארץ, אתה יכול להיות הכי מה שאתה וזה נשאר שם - מחוץ לחיים שלך. אבל משהו שם השתנה בי - חששתי שאנשים לא יקבלו אותי כמו שאני, כי ישנתי עם אותם אנשים, התקלחתי עם אותם אנשים, יצאתי למסיבות עם אותם אנשים. זה החזיר אותי לתקופה של הצבא, שחששתי מהמלתחות או מהחדרים, שחלילה מישהו יחשוב שבטעות הסתכלתי. וכשחזרתי לארץ הבנתי שזה משפיע עליי גם בחיי היום יום, והרגשתי שאני חייב לטפל בזה אחת ולתמיד.
כשיצאת מהארון, חשבת שהכל ייגמר?
אביחי מוסריביום שיצאתי מהארון חשבתי שזהו - כל החרדות והפחדים נגמרו, הכל הולך להיות ורוד. אבל זה לא. זאת התמודדות יום יומית. אני בתור ילד הסתכלתי במראה והרגשתי פגום, הרגשתי לא טוב. היום אני יודע שאני מהמם, אני יודע להגיד לעצמי מלא דברים יפים - אבל אז הסתכלתי על עצמי במראה והרגשתי פגום.

לפני הסדנה, איך נראו הניסיונות הראשונים שלך לפגוש אנשים מהקהילה?
אביחי מוסרימבחינתי, הומואים זה אנשים שהולכים למצעד, ואני רחוק מזה, זר לזה לגמרי. כשחיפשתי בן אדם לדבר איתו, שלחתי הודעה למדריך שלי מהמסע הישראלי - הבן אדם היחיד שהומו שהכרתי, שיצא בפנינו מהארון. כתבתי לו כמה אני הומו, כמה אני לבד ובודד, וכמה רע לי. הוא אמר לי תבוא אליי, נסעתי אליו עד ירושלים, והוא פשוט אמר לי 'תוריד אפליקציות' - שזו עצה מזעזעת. ניסיתי לדבר עם אנשים, לחפש שייכות ונקודת חיבור, וגיליתי שלא כל האנשים טובים, והרבה ניסו לנצל אותי. אתה רואה שהעולם לא ורוד כמו שאתה חושב.
מה לקחת איתך מהסדנה?
אביחי מוסריפעם נורא שפטתי את עצמי על זה שאני רגיש, רגיש אובר, במידה מוגזמת. והבנתי שדווקא הדבר הזה שבי הוא נקודת החוזקה שלי, זה מה שגורם לאנשים להתחבר אליי. בסדנה אנחנו אנשים שונים, חווינו חוויות שונות, אבל לכולנו יש את אותה נקודת השקה. ביום הראשון אמרו 'תחשוף את עצמך', וכשדיברו על איפה עושים את החג - ואני באותה תקופה עשיתי את החג לבד - התחלתי לבכות. פעם ראשונה שהתחלתי לבכות, ואנשים חיבקו את זה. ראיתי בזה נקודת חולשה, 'אסור לי להראות רגש', וראיתי שזו דווקא החוזקה.
פעם שפטתי את עצמי על זה שאני רגיש. היום אני יודע שדווקא זה הכוח שלי.
אביחי מוסרי
ספר על הרגע שהוצאת את הסוד בפני האחיות שלך.
אביחי מוסריהאחיות שלי הן האנשים הכי קרובים אליי בחיים, הן הראשונות שסיפרתי להן. זה היה ביום שאחותי הקטנה הקרינה סרט קולנוע שהיא עשתה, על מישהו בכיתה שלה, וכל המשפחה ישבה שם. אני יושב ליד אמא שלי, וכל ההערות שהיא זורקת - 'זה איכס, גועל נפש, מסכנים ההורים שלו'. בתוך תוכי אני יודע שעוד שנייה, וזה הוציא לי את כל הרוח מהמפרשים. כעסתי עליה מאוד, אבל החלטתי שזה התאריך, זה היעד: היום אני יוצא מהארון, בלי אמא שלי. אספתי את האחיות לבית של אחותי, וכתבתי להן בהודעה 'עכשיו כולן לבית של אחותי'. הן נלחצו, חשבו שזו בדיחה. אמרתי להן: אני נמשך לגברים. וברגע שאמרתי את זה התחיל לי התקף חרדה שלא הצלחתי לנשום, ושלושתן באו וחיבקו אותי. אמרו לי: אנחנו אוהבות אותך. זו הסיטואציה הכי חזקה והכי מרגשת שהייתה לי בחיים.
ברגע שאמרתי את זה, שלושתן באו וחיבקו אותי ואמרו: אנחנו אוהבות אותך.
אביחי מוסרי
אחת מהן אמרה לך משהו אחר כך שנשאר איתך.
אביחי מוסריאחותי אמרה לי: אני כועסת על עצמי שלא הייתי שם בשבילך, שלא ידעתי, שהיית עם הדבר הזה לבד. ולהפך - הן רק רצו יותר להתקרב אליי. אני זוכר שבמכון עובר מישהו, והיא אומרת לי 'הוא חמוד, לא?', ואני מסתכל עליה ולא יודע מה להגיד - בחיים לא דיברנו על בנים. היא פשוט ניסתה לנרמל את הסיטואציה ולהגיד לי שזה בסדר.
סיפרת שבסדנה הפיזית התחלת לשיר על אבא שלך. ספר.
אביחי מוסריבסדנה היה חלק על אבא, ולי מאוד קשה לדבר על אבא שלי - הוא פרימיטיבי כזה, מאוד גברי, ונתקעתי כשניסיתי לדבר עליו. בחלק שבסוף היה צריך להעלות הצגה, פשוט התחלתי לשיר על אבא, וזה היה מפרק. שרתי: 'אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח, אני הלכתי וניסיתי לנצח, ולא תמיד הבנתי, כי לא הכל הולך. אני שונה ממך, אבל מאוד כמוך.' אני גם עושה מוזיקה, אני שר ומנגן.
אני שונה ממך, אבל מאוד כמוך.
אביחי מוסרי
אם היה כפתור שהופך אותך לסטרייט - היית לוחץ?
אביחי מוסריחד משמעית לא. בחיים לא לוחץ. אני חושב שאני מדהים כמו שאני. דווקא הדברים שעברתי הם מה שמרכיב אותי, מה שהופך אותי למי שאני. לקח לי המון המון זמן - אני אומר את זה ומחייך - לבוא ולהגיד את זה. כשאני מסתכל על עצמי במראה אני אומר 'וואו, אני אוהב את זה ואת זה ואת זה', ואני מדבר על הנפש.
מה הכי מפחיד אותך עכשיו, אם יגלו?
אביחי מוסריעכשיו זה המשפחה המורחבת. ברגע שאתה יוצא מהארון, אתה באיזשהו מקום מכניס את ההורים שלך לארון. הרבה פעמים אמרתי להורים שלי שהם מתביישים בי, כי כשאתה הולך למשפחה מורחבת אומרים לך 'לא צריכים לדעת'. אבל אני מרגיש שאני חייב את זה לעצמי. היה בר מצווה לבן דוד שלי, ואמרתי להורים שאני לא הולך לשום אירוע משפחתי עד שאני לא יכול להגיד שאני הומו. אבא שלי התקשר וביקש שאגיע, אמרתי לו שקשה לי מהתגובות של הסביבה, והוא אמר: תגיד, אני מאשר לך, תגיד. ואמא שלי אמרה לי: תגיד, אני אוהבת אותך כמו שאתה. שבע שנים אחורה זה היה בלתי נתפס - וזה מוכיח שהכל עניין של זמן.
איך אתה רואה את עצמך מכאן והלאה?
אביחי מוסריהיום אני מפתח את עצמי, אני בתקופה טובה. אני מתאמן, עושה טניס, אפילו פדל בול - בבית ספר פחדתי לשחק בכדור, והיום אני עושה דווקא את כל הדברים שהפחידו אותי. אני מעלה סרטונים על העצמה. כתבתי בדיוק איפה אני רוצה להיות עוד שנה, ואני מחפש עבודה אחרת כי אני רוצה לעשות שינוי מקצועי - אני עובד בהייטק אבל מרגיש שמשהו מהנשמה שלי צריך לבוא לקדמת הבמה. עוד חמש שנים, בעזרת השם, ילדים - יש לי אפילו חיסכון לילד.
אם אביחי של היום היה פוגש את אביחי שרצה למות, מה היית אומר לו?
אביחי מוסרישאתה הולך לגדול, ואתה הולך לחוות דברים מאוד קשים עם עצמך - אבל זה שווה את זה. אתה הולך להיות במקום אחר, ואתה תאהב את עצמך, ותהיה עם אנשים שמקיפים אותך ואוהבים אותך. פשוט תהיה מי שאתה, אל תנסה לשחק ולהיות מישהו שאתה לא, כי זה הכוח שלך - הרגש, האכפתיות. וזה מה שמחבר אנשים אלינו.
אתה הולך לחוות דברים מאוד קשים - אבל זה שווה את זה. אתה תאהב את עצמך.
אביחי מוסרי
ולמישהו ששומע אותך עכשיו ועל הדרך מגלה - יש לך משהו להגיד?
אביחי מוסרישאני מי שאני, אותו אחד כמו תמיד. אני אותו בן אדם בדיוק. יש פה צד נוסף שלא הכרתם, אבל להפך - ברגע שתכירו אותו, אתם תאהבו אותי עוד יותר. כי זה אני, עד הסוף, בלי פילטרים. ומי שלא טוב לו - יום טוב לו.
רוצה לעבור את התהליך בעצמך?
אביחי הוא בוגר הקורס 'הארון שלי ואני' ושל הסדנה הדיגיטלית של עומר רייכמן - מרחב לגברים שמחפשים קבלה עצמית, שייכות, וחיבור אמיתי לעצמם, מבלי לחשוף את הזהות. אם משהו בשיחה הזו דיבר אליך - זה הזמן לבדוק איך הקורס והסדנה יכולים לפגוש אותך בדיוק במקום שאתה נמצא בו. כל הפרטים וההרשמה בקישור.
לכל פרקי הפודקאסט
לליווי אישי: עומר רייכמן · 053-7361190
פרק 22
פרק 21
פרק 20
פרק 19
פרק 18
פרק 17
פרק 16
פרק 14
פרק 13
פרק 12
פרק 11
פרק 10
פרק 9
פרק 8
פרק 7
פרק 6
פרק 5
פרק 4
פרק 3
פרק 2
פרק 1לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍
אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:
- מפגש קבוצתי בזום - אחת לחודש, אפשר ללא מצלמה ובשם בדוי
- הקורס הדיגיטלי "לפגוש את ההומופוב הפנימי" - 14 פרקים לקבלה עצמית
- ליווי אישי 1:1 בזום - תהליך פרטי בקצב שלך
- קורס להורים: "מתקרבים מחדש" - כלים פרקטיים להורים ללהט"ב




