זוכרים את איגי ותומר מהסדרה "פלורנטין"? אבן דרך בנראות הלהטבית

איגי ותומר מהסדרה פלורנטין היו הזוג הגיי הראשון בטלוויזיה הישראלית. למה זה היה רגע כל כך גדול לגברים בארון

בשביל גבר שגדל בארון בשנות התשעים, הרגע שבו ראה לראשונה שני גברים אוהבים בעברית, בלי גיחוך ובלי גרוטסקה, היה הרבה יותר מסצנה בסדרה. זה היה הוכחה שאפשר.

אמ;לק: הסדרה הראשונה בטלוויזיה הישראלית שהציגה זוג גברים גיי כדמויות מרכזיות הייתה פלורנטין, ששודרה בשלוש עונות בערוץ 2 בין השנים 1997 ל-2000. הזוג היה איגי (אורי בנאי), אופה הומוסקסואל גלוי שחי בשכונת פלורנטין בתל אביב, ותומר (אבשלום פולק), שעובר תהליך של גילוי הזהות המינית שלו לאורך הסדרה. זה היה הרגע שבו גברים ישראלים רבים, רובם בארון, ראו לראשונה זוג גברים אוהבים בעברית, בלי בדיחה.

מה הייתה הסדרה פלורנטין ולמה היא כל כך משמעותית לגברים בארון?

פלורנטין היא סדרת טלוויזיה ישראלית בת שלוש עונות שעלתה בערוץ 2 בין 1997 ל-2000. הסדרה ליוותה חבורת צעירים בשכונת פלורנטין הדרום תל אביבית, ובלב החבורה היה איגי, אופה גיי גלוי, ולצידו תומר, שמתחיל את הסדרה בנקודה אחת ומסיים אותה בנקודה אחרת לגמרי. לפני פלורנטין, הומוסקסואלים בטלוויזיה הישראלית היו בדרך כלל פאנץ' של בדיחה, דמות צבעונית שמופיעה לרגע ונעלמת, או טרגדיה שעומדת להתאבד בסוף הפרק. פלורנטין הייתה הסדרה הראשונה שאמרה: שני גברים יכולים לאהוב אחד את השני, להיפרד, לחזור, להתעצבן, להשלים, לחיות חיים. בעברית. כדמויות ראשיות.

אני זוכר את ההרגשה הזאת. גם אם לא צפיתי בה אז בעצמי (הייתי קטן מדי), המבוגרים שאני מלווה היום במפגשים בזום מספרים על הסדרה הזאת בלחישה. "זה היה הדבר היחיד שראיתי בילדות שבו זה לא היה אסון." "הסתכלתי בסתר, ולא יכולתי להפסיק לחשוב על תומר." יש משהו בלראות את עצמך, גם אם רק חצי עצמך, על המסך, שמשנה בשקט את התשתית של מה שאתה חושב שאפשרי.

"לראות שני גברים אוהבים בעברית, פעם ראשונה בחיים, בלי שמישהו יצחק, בלי שמישהו ימות. זה אומר משהו על כל הילדים שצפו בזה בסלון של ההורים שלהם וחשבו: רגע, אולי גם אני."

הסדרה הציגה זוגיות אמיתית, על כל הסיבוכים שלה. בעונה השנייה איגי ותומר נכנסים למשבר ונפרדים. בעונה השלישית הם חוזרים זה אל זה, ובפרק הסיום, האהבה פורחת ביניהם. זה היה רגע שכמעט אף גבר בארון בישראל באותה תקופה לא קיבל אף פעם, לא בטלוויזיה, לא בקולנוע, ולא במציאות שמסביבו. הוא ראה שאהבה בין שני גברים יכולה להיגמר במשהו אחר חוץ מאסון.

מי היו איגי ותומר, ואיך הסיפור שלהם נוגע עדיין בגברים שמתמודדים עם משיכה לגברים היום?

איגי, שגולם על ידי אורי בנאי, היה הדמות שאי אפשר לפספס. אופה גיי גלוי, בלי התנצלות, חי בשכונה תל אביבית בדרום העיר, חבר בחבורה הטרוסקסואלית ברובה שמקבלת אותו כמו שהוא. הוא הוא. תומר, שגולם על ידי אבשלום פולק, התחיל את הסדרה במקום אחר לגמרי. הוא עבר תהליך פנימי, איטי, מבלבל, של גילוי הזהות שלו. הוא יצא מהארון אחרי זמן, כאב, גמגום וחזרות לאחור, הרבה אחרי פרק הפיילוט.

בדיוק בגלל זה הסיפור של תומר נוגע היום בגברים שאני מלווה. רובם לא איגי. הם לא נולדו עם הביטחון להגיד את זה בקול. רובם תומר. הם מרגישים משיכה לגברים שנים לפני שהם מצליחים לקרוא לזה בשם. הם מתאהבים בחבר ולא יודעים אם זה חברות או אהבה. הם מתחתנים, הם הולכים לעבודה, הם חיים חיים, ובלילה הם בודקים את הטלפון בחדר השני. הסיפור של תומר הוא הסיפור שלהם.

איך זוג גברים על המסך מזיז משהו פנימי אצל גבר בארון

יש משהו שקורה כשרואים סיפור שדומה לך. הוא מוציא אותך, לרגע, מהבדידות. גבר שמרגיש משיכה לגברים בלי שיש לו עם מי לדבר על זה, מסתובב בעולם עם תחושה שהוא היחיד. מבחינה אינטלקטואלית ברור לך שיש אחרים, אבל מבחינה רגשית אתה מרגיש שאתה הסוד היחיד בעולם. ואז הוא רואה את תומר על המסך, ולרגע אחד מישהו אחר נושא איתו את המשקל. גם אם זאת רק דמות, היא אמיתית מספיק. היא בעברית. היא לא צוחקת עליו.

מה השתנה בטלוויזיה הישראלית מאז פלורנטין, ומה לא השתנה

מאז פלורנטין ראינו הרבה: דמויות גיי בסדרות, סצנות אהבה, סיפורי יציאה מהארון. אבל הקטע המעניין הוא שגם היום, גבר בן 35, נשוי, אבא, שגר בעיר קטנה בצפון או בדרום, עדיין יכול להרגיש שהוא היחיד בעולם. הייצוג הוא שלב אחד. החוויה האישית של תהליך היציאה מהארון נשארה אישית, פרטית, וקשה גם בשנה הנוכחית. כי הטלוויזיה משתנה הרבה יותר מהר מהמשפחה שלך.

איגי על המסך לא עזר לי לצאת מהארון. הוא עזר לי להרגיש שאני קיים. ההבדל הזה הוא הכל."

איך מזהים שמשהו שראית בילדות עיצב את הזהות שלך כגבר עם משיכה לגברים?

כשגברים מגיעים אליי למפגשים בזום, אני שואל אותם לפעמים: מה היה הרגע הראשון שראית גבר אוהב גבר ולא הרגשת שצריך להתבייש? התשובות מפתיעות. חלקם מזכירים את פלורנטין. חלקם סדרות מאוחרות יותר. חלקם סרט שראו בסתר במחשב של ההורים. ויש כאלה, מבוגרים יותר, שאומרים: לא היה רגע כזה. הייתי גדל בלי הוכחה שזה קיים. רובם נושאים את החסר הזה בלי לדעת.

הסימנים שיצירה תרבותית עיצבה אותך הם בדרך כלל לא ברורים. אתה לא חושב על זה במודע. אבל יש סימנים שכן אפשר לזהות:

  • אתה זוכר באופן חי במיוחד דמות אחת מסוימת מסדרה או סרט, גם שנים אחרי
  • חזרת לאותו פרק כמה פעמים בילדות, בלי לדעת בדיוק למה
  • הייתה לך תחושה של זיהוי, של "זה אני", שלא ידעת איך להסביר
  • אתה זוכר איפה היית פיזית כשראית את הסצנה, מי היה לידך, איזה אור היה בחדר
  • הזכרת את זה פעם בחיים שלך לאדם אחד, ואז סגרת את זה ולא דיברת על זה יותר

מתי הייצוג עוזר ומתי הוא לא מספיק

פה כדאי להבחין, כי הייצוג עצמו לא פותר את הכאב. הוא נותן הוכחה שאתה לא לבד, אבל הוא לא נותן לך כלים להתמודד עם הבושה, עם הפחד מהמשפחה, או עם השאלה איך לחיות עם זה. ההבדל בין שני הדברים האלה הוא ההבדל בין לראות שאתה קיים לבין לדעת איך להיות.

הייצוג עוזר כש הייצוג לא מספיק כש
אתה מבודד ומרגיש שאתה היחיד אתה צריך להגיד לאשתך משהו ואין לך מילים
אתה רוצה לדמיין חיים אחרים שאפשריים אתה צריך כלים אמיתיים לעבוד על בושה ישנה
אתה רוצה לראות שאהבה כזאת קיימת אתה צריך אדם אחר שמכיר את הסיפור שלך מבפנים
אתה גבר צעיר שמחפש זהות אתה גבר בן 40 עם מטענים שבנית 30 שנה

הסדרה פלורנטין נתנה לדור שלם של גברים את הצד השמאלי של הטבלה. את הצד הימני, רובם עדיין צריכים לעשות, ובדרך כלל הם עושים אותו לבד או בליווי טיפולי. לצאת מהארון בפני המשפחה זה לא משהו שלומדים מהטלוויזיה. את זה לומדים בעבודה פנימית עם עצמך, ולפעמים עם אדם אחר שכבר עבר את הדרך.

מה אפשר לעשות עם הסיפור של פלורנטין היום, אם אתה גבר עם משיכה לגברים

אם הסיפור של איגי ותומר מהדהד אצלך משהו, יש כמה דברים שאני ממליץ לעשות עם זה:

  1. תאפשר לעצמך לחזור. אם לא ראית את הסדרה, אפשר למצוא אותה. ואם ראית פעם, צפה שוב כגבר מבוגר. תראה מה אתה שומע אחרת מהדור הזה
  2. תזהה מי אתה יותר, איגי או תומר. רוב הגברים שאני פוגש הם תומר. מה שהם עוברים הוא תהליך, לא חולשה
  3. תכתוב לעצמך מה ראית פעם והרגשת שאתה לא לבד. אפילו אם זה היה רגע קצרצר בילדות. שם נמצא מקום פנימי שכדאי לחזור אליו
  4. תכבד את העובדה שהדור שלפנינו לא ראה כלום. אם אתה גדל בארון בלי הייצוג הזה, יש בך פצע שכדאי להכיר בקיומו
  5. אל תבלבל בין ייצוג לבין עבודה אישית. טלוויזיה זה לא טיפול. שתי דרכים שונות, שתיהן חשובות, אבל לא תחליף לאחת

מה אפשר להגיד לעצמך אם הסיפור הזה נגע בך

אם המאמר הזה הזיז אצלך משהו, אולי בא לך משפט להגיד לעצמך, אבל אין לך אותו. הנה אחד שאני שומע הרבה במפגשים:

💬 "גדלתי בלי הוכחה שאני אפשרי. זה לא היה באשמתי, ואני עדיין אפשרי. עכשיו אני צריך ללמוד את זה, ויש לי בשביל זה זמן."

גברים רבים שאני מלווה מדברים על תחושה של איחור. הם מרגישים שהם פספסו משהו, שאחרים גילו את עצמם בגיל 18 ולהם זה לוקח עד גיל 35 או 45. אבל פלורנטין דווקא לימדה דבר אחר, אם מסתכלים עליה היום. תומר לא ידע בפרק הראשון מי הוא. הוא לקח את הזמן שלקח. הוא חזר אחורה. הוא חיכה. ובסוף, בפרק הסיום של עונה 3, האהבה פרחה. לוקח זמן כמה שזה לוקח, וזה לא מה שמודד אותך.

פלורנטין הייתה פריצת דרך תרבותית בטלוויזיה הישראלית. היא לא תיקנה את הארון של אף אחד. אבל היא נתנה לדור שלם של גברים את התחושה שהם קיימים, ושאהבה ביניהם יכולה להסתיים גם בפריחה ולא רק באסון. זה הרבה.

שאלות שחוזרות אצלי שוב ושוב

מה היו השמות של זוג הגברים הגיי בסדרה פלורנטין?
הזוג היה איגי ותומר. איגי, אופה גיי גלוי, גולם על ידי השחקן אורי בנאי. תומר, שעבר תהליך גילוי זהות במהלך הסדרה, גולם על ידי השחקן אבשלום פולק.

באיזו שנה שודרה פלורנטין ובאיזה ערוץ?
פלורנטין שודרה בערוץ 2 בין השנים 1997 ל-2000, בשלוש עונות. היא נחשבת לפריצת דרך בטלוויזיה הישראלית כסדרה הראשונה שהציגה זוג גברים גיי כדמויות מרכזיות.

מה קרה לאיגי ותומר בסוף הסדרה?
בעונה השנייה הזוג נכנס למשבר ונפרד. בעונה השלישית השניים חוזרים זה אל זה, ובפרק הסיום של עונה 3 האהבה פורחת ביניהם.

למה הסדרה פלורנטין כל כך משמעותית לקהל גברים גיי?
לפניה, גברים גיי בטלוויזיה הישראלית הופיעו כבדיחה, כדמות שולית או כטרגדיה. פלורנטין הציגה לראשונה זוג גברים כדמויות ראשיות שחיים, אוהבים, נפרדים וחוזרים, בלי גרוטסקה ובלי שיפוט. בשביל גברים שגדלו בארון, זה היה הראייה הראשונה שזוגיות כזאת אפשרית בעברית.

אז מה חשוב לזכור?

פלורנטין הייתה הסדרה הראשונה בטלוויזיה הישראלית עם זוג גברים גיי כדמויות מרכזיות, איגי ותומר. היא שודרה בערוץ 2 בין 1997 ל-2000, ובשבילה דור שלם של גברים בארון ראה לראשונה זוג גברים אוהבים בעברית, בלי בדיחה ובלי אסון. הייצוג הזה נתן לרבים את ההוכחה שהם קיימים. את העבודה הפנימית כל אחד עדיין צריך לעשות בעצמו, אבל הסדרה הזאת פתחה דלת שלא נסגרה.

אם אתה גבר עם משיכה לגברים, ואתה מרגיש שאתה גדל בלי הוכחה שאתה אפשרי, אתה לא לבד. תהליך של לצאת מהארון או לקבל את עצמך לא חייב להיעשות לבד. סיימת לקרוא - אם משהו כאן נגע בך, אני פה. כתוב לי.

לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍

אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:

צרו קשר

מפגש קבוצתי / פרטני בנושאי נטייה מינית

מאמרים נוספים

פודקאסט הארון שלי ואני

Scroll to Top

כתבו לנו