למה מיניות הומואית קבוצתית או צ׳ילים מגעילים אותי למרות שאני הומו?

אתה הומו אבל צ׳ילים, עירום קבוצתי וחדרי חושך דווקא מרתיעים אותך? למה הגוף נסגר ומה זה באמת אומר על מי שאתה

על הפער בין מה ש"אמורים" לרצות בקהילה לבין מה שהגוף שלך באמת מבקש, ועל הרגע שבו רתיעה הופכת בטעות להוכחה שמשהו בך לא תקין.

למה דווקא אתה, גבר שיודע על עצמו שהוא נמשך לגברים, מרגיש איכס כשהמיניות הופכת לקבוצתית, מופגנת או נמשכת שעות, בזמן שלכאורה כולם סביבך זורמים בלי בעיה?

אמ;לק: רתיעה ממיניות הומואית קבוצתית, מצ׳ילים, מעירום קבוצתי או מחדרי חושך לא אומרת שאתה לא באמת הומו ולא אומרת שאתה לא מיני. ברוב המקרים הגוף שלך פשוט מבקש תנאים אחרים: יותר ביטחון, יותר אחד על אחד, פחות עומס, פחות מופע. הגועל הוא לרוב קול הגנה ישן, לא האמת העמוקה עליך. המדד הנכון הוא האם נשארת נאמן לעצמך.

מהי רתיעה ממיניות קבוצתית?

רתיעה ממיניות קבוצתית היא תגובה גופנית ורגשית של סגירה, גועל או ניתוק שעולה דווקא במצבים מיניים עמוסים, פומביים או רב משתתפים. זה לא חוסר חשק כללי, ולא סימן לכך שטעית לגבי הנטייה המינית שלך. הרבה גברים מתארים את זה בדיוק במילים האלה: "כשזה נהיה מיני מדי זה מגעיל אותי", "אני לא מרגיש שזה טבעי בשבילי", "כולם יכולים להיות בזה שעות ואני מוגבל".

הטעות הנפוצה היא לקרוא את הרתיעה כהצהרה על הזהות. הגוף לא משקר, אבל הוא גם לא תמיד מדבר על מה שאתה חושב. לפעמים הוא מדבר על קצב. לפעמים על בושה. לפעמים פשוט על כך שאתה לא נדלק בעומס, ואתה צודק להקשיב לזה.

חשוב להבהיר משהו על הקהילה עצמה. יש מחקר שלם שמראה שהדימוי של "כולם זורמים" הוא לא נייטרלי בכלל. לפי המחקר של פצ׳נקיס ועמיתיו, בעבודה "Sex, status, competition, and exclusion" שפורסמה ב-Journal of Personality and Social Psychology בשנת 2020, קיים מתח פנימי בתוך הקהילה הגאה שנובע מתפיסה שהקהילה ממוקדת מאוד בסקס, בסטטוס, בתחרות חברתית ובהדרה, והמתח הזה מנבא קשיים נפשיים מעבר לסטרס המיעוטי הרגיל. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31928026/

במילים פשוטות: הלחץ שאתה מרגיש "להיות בקטע" הוא לא דמיון שלך. הוא נמדד, הוא קיים, והוא לוחץ על המון גברים. אתה לא חריג שמתלונן, אתה אחד מרבים שמרגישים את אותו עומס.

איור עדין של שתי ידיים כמעט נוגעות באור חמים, מיניות הומואית קבוצתית מול קרבה אחד-על-אחד

"הגוף שלך לא מסרב לאהבה. הוא מסרב לתנאים שבהם אי אפשר באמת להיות בה."

למה הרתיעה הזאת בכלל מופיעה?

שורש הרתיעה הוא כמעט תמיד פער בין מה שאמור לקרות לבין מה שהמערכת הפנימית שלך מסוגלת להכיל באותו רגע. כשמיניות עוברת מהראש, מהפנטזיה הנקייה, אל הגוף החי, אל קול, ריח, גניחה, נוכחות של עוד אנשים שנהנים לידך, פתאום זה ממשי. ולעיתים קרובות הגוף, שלמד שנים לשמור על עצמו, נכנס לעמדת הגנה.

אצל הרבה גברים הרתיעה היא שריד של בושה ישנה. קול שאומר שמיניות זה מסוכן, מלוכלך, חושף. הקול הזה לא נולד אתמול. הוא נבנה בילדות, בארון, לפעמים מתוך דת או חינוך שמרני. הגועל הוא לפעמים בדיוק הצליל של אותו קול ישן, לא של מי שאתה היום.

וזה נוגע בהבחנה עדינה: יש הבדל בין "לא בא לי על המצב הזה" לבין "אני נגעל מעצמי כי לא בא לי". הראשון הוא העדפה לגיטימית. השני הוא כבר הלקאה עצמית. אחת המטרות בעבודה הטיפולית היא להפריד ביניהם, כי שם בדיוק נשבר הביטחון העצמי של גברים רבים.

איך יודעים שזו רתיעה ולא חוסר נטייה?

הסימנים שעוזרים להבחין בין רתיעה מהקשר לבין חוסר משיכה אמיתי הם די ברורים כשעוצרים להקשיב:

  • אתה כן נמשך לגברים ביחס אחד על אחד, אבל נסגר ברגע שזה נהיה קבוצתי או פומבי.
  • אתה נדלק בפנטזיה או בשיחה אינטימית, ומתכווץ כשזה הופך ל"מופע".
  • הרתיעה מופיעה דווקא כשיש קהל, אורות, אנשים זרים, או לחץ להמשיך "עוד ועוד".
  • אתה מרגיש שאתה צריך להוכיח משהו, לא ליהנות ממשהו.
  • אחרי האירוע אתה מרגיש ריקנות או בושה, לא סיפוק.
  • אתה משווה את עצמך לכמה זמן אחרים "מחזיקים", ומרגיש פגום.

אם רוב הסימנים מוכרים לך, סביר מאוד שזו רתיעה מהתנאים, לא מהמשיכה. הגוף שלך כן רוצה גברים. הוא פשוט רוצה אותם אחרת ממה שהסצנה מציעה.

"לא נמשכת לעומס לא הופך אותך לפחות גבר ולא לפחות הומו. זה הופך אותך לאדם שמכיר את הקצב של עצמו."

מתי הרתיעה בריאה ומתי היא בושה?

זו אולי השאלה הכי חשובה, כי לא כל רתיעה היא אותו דבר. חלקה היא גבול בריא, וחלקה היא בושה שמתחפשת לגבול. ההבחנה הזאת היא לב העבודה.

רתיעה בריאה (העדפה) בושה פנימית (פגיעה)
"לא בא לי על קבוצתי, אני אוהב אחד על אחד" "אני דפוק כי לא בא לי כמו כולם"
מרגיש שלם עם הבחירה מרגיש פגום אחרי הבחירה
בוחר מתוך ידיעה מה אני רוצה נמנע מתוך פחד מה יחשבו עליי
נשאר נאמן לעצמי מודד את עצמי לפי אחרים

שים לב שמדובר באותו מעשה בדיוק, להגיד לא לצ׳יל, אבל ממקום אחר לגמרי. מצד אחד זה חופש. מצד שני זה כלא. אותה התנהגות, נפש אחרת.

💬 "אני נמשך לגברים, אבל אני צריך ביטחון וקרבה כדי להיפתח, וזה בסדר גמור שזה מה שנכון לי."

אחד הגברים שעבדתי איתו, נקרא לו רון, סיפר לי שכל פעם שחזר מצ׳יל הוא הרגיש "מלוכלך ומיותר", ובמשך שנים פירש את זה כהוכחה שהוא "לא מספיק הומו". כשהתחלנו לעבוד יחד, בשיחות בזום, גילינו משהו אחר לגמרי: הוא דווקא נדלק מאוד על גברים, אבל רק כשהיה ביטחון, מבט, חיבור. בקבוצה הוא לא נדלק כי הוא בכלל לא הרגיש בטוח, לא כי משהו בו שבור. ברגע שהוא הפסיק להכריח את עצמו, המיניות שלו דווקא נפתחה.

אגב, הפער הזה בין מה שהגוף מבקש לבין מה שנדמה ש"צריך" לרצות הוא לא ייחודי למצבים קבוצתיים. כתבתי על אחיו של אותו ניתוק רגשי גם במקרים של ניתוק רגשי בזמן סקס והתחושה שהלב סגור, ושם רואים בדיוק את אותו מנגנון של גוף שמתגונן כשאין מספיק קרבה.

ואם בא לך לשמוע גברים אמיתיים שמדברים על המורכבות הזאת בקול שלהם, אני ממליץ להאזין לפודקאסט "הארון שלי ואני", שבו בוגרי הסדנאות מספרים בכנות על הפער בין הזהות לבין מה שקורה בגוף.

אגב, יש גם הקשר זוגי לכל זה. מחקר של פריירה, מצ׳אדו ופיישוטו (Pereira, Machado & Peixoto) שפורסם ב-Journal of Sex & Marital Therapy בשנת 2019 מצא שפער בחשק מיני (כשצד אחד רוצה בעוצמה שונה מהשני) קשור לפחות שביעות רצון מינית וזוגית, ושהדפוס הזה דומה אצל גברים הומואים וסטרייטים כאחד. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30628560/ כלומר, להרגיש שאתה "רוצה אחרת" מהסביבה זו חוויה מוכרת ונחקרת, לא פגם אישי.

שאלות שחוזרות אצלי שוב ושוב

אם מיניות קבוצתית מגעילה אותי, זה אומר שאני לא באמת הומו?
לא. רתיעה ממיניות קבוצתית מעידה על העדפה לגבי תנאים, לא על הנטייה. אתה יכול להימשך לגברים בעוצמה ועדיין להעדיף קרבה ואחד על אחד.

למה כולם נראים זורמים בצ׳ילים ורק אני מתכווץ?
כי אתה רואה רק את מי שנמצא שם. גברים רבים פשוט לא מגיעים, ומי שמתכווץ בפנים לרוב לא מראה זאת. אתה לא לבד, אתה פשוט לא רואה את כל השאר.

איך אני יודע אם זו בושה או באמת לא מתאים לי?
בדוק איך אתה מרגיש אחרי שאתה אומר לא. אם אתה מרגיש שלם, זו העדפה בריאה. אם אתה מרגיש פגום או "לא מספיק", זו בושה שכדאי לעבוד עליה.

אפשר בכלל ליהנות ממיניות אם אני צריך הרבה ביטחון?
בהחלט. הרבה גברים נפתחים מינית דווקא כשיש קרבה וביטחון. זה פשוט מפה אחרת אל אותה הנאה, לא הגבלה.

אז מה חשוב לזכור?

הרתיעה שלך היא מצפן. היא מספרת לך באילו תנאים אתה באמת נפתח, ובאילו תנאים אתה מכריח את עצמך.

אל תמדוד את עצמך לפי כמה אתה זורם בצ׳יל או כמה זמן אתה מצליח להישאר "בקטע". תמדוד את עצמך לפי האם נשארת נאמן לעצמך, לקצב שלך ולגוף שלך. לצאת מהארון לא אומר להיכנס לקופסה חדשה של איך גבר הומו "אמור" להיות מיני. זה אומר להפסיק להכריח את עצמך, גם מול העולם וגם מול הסצנה. מרגיש שאתה לבד עם זה? אפשר לעשות את זה ביחד.

לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍

אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:

צרו קשר

מפגש קבוצתי / פרטני בנושאי נטייה מינית

מאמרים נוספים

פודקאסט הארון שלי ואני

Scroll to Top

כתבו לנו