אבני הדרך האלה נכבשו קודם בתוך אנשים שהחליטו להפסיק להתנצל על עצמם, ורק אחר כך בבית משפט. מאחורי כל תאריך יבש פה יושב מישהו שפחד בדיוק כמוך.
אמ;לק: אבני הדרך המרכזיות בזכויות הלהטב בישראל הן: 1988 - ביטול האיסור הפלילי על יחסים בין גברים (סעיף 351 לחוק העונשין). 1992 - איסור אפליה בתעסוקה בשל נטייה מינית. 1993 - פתיחת השירות הצבאי לכל הנטיות. 1994 - פסיקת בג"ץ דנילוביץ' שהכירה לראשונה בבן זוג מאותו מין. 2006 - הכרה ברישום נישואים שנערכו בחו"ל. 2008 - הנחיית היועץ המשפטי שמתירה אימוץ גם של ילד שאינו ביולוגי. 2022 - פתיחת הפונדקאות בישראל לזוגות גברים וגברים יחידים, בעקבות פסיקת בג"ץ מ-2021. 2023 - רישום "נישואי יוטה" המקוונים, ופסיקת בג"ץ שזוגות מאותו מין נכללים בחוק האימוץ. 2024 עד 2026 - רישום שתי אמהות בתעודת לידה, האימוץ הראשון של זוג גברים לפי הכללים השוויוניים, ופסיקה נגד תנאים מפלים ברישום ילדים שנולדו בחו"ל.
רוצים לראות את זה קורה? במכונת הזמן שלמטה אפשר לזוז קדימה ואחורה בין 12 התחנות, ולראות בכל רגע אילו זכויות כבר היו לך ואילו עוד לא.
מהי אבן דרך משפטית בזכויות הלהטב?
אבן דרך משפטית היא רגע שבו החוק או בית המשפט מכירים בזכות שעד אז נשללה. ולא מדובר רק בשינוי על הנייר. כל אחת מהפסיקות שתקראו עליהן כאן הזיזה את הקו של מה שמותר להיות בפומבי בישראל. וכאן הנקודה החשובה למי שקורא את זה ועדיין מסתיר: החוק כבר מזמן בצד שלך. המאבק שלך היום מתנהל מול הבושה, בתוך הראש. החוק הפלילי כבר לא חלק ממנו.
אני פוגש בעבודה שלי גברים שמדברים על המשיכה שלהם כאילו היא פשע. כאילו מישהו עוד עומד לעצור אותם. אבל הם נולדו לתוך מציאות משפטית שאנשים אחרים נאבקו עליה במשך עשורים. להכיר את ציר הזמן הזה איננו שיעור היסטוריה. זו דרך להבין שאתה עומד על כתפיים של אנשים שכבר ניצחו את המערכה הקשה.
יש משהו מרגיע בלהבין שהדריכה הזו שאתה מרגיש בבטן היא ירושה. דורות של גברים נשאו אותה לפניך, וחלקם הפכו את הפחד הזה לפעולה ששינתה את החוק. כשהבושה מנסה לשכנע אותך שאתה היחיד, שאף אחד לא יבין, שזה מסוכן, היא בעצם מדברת בשפה של תקופה אחרת. תקופה שכבר נגמרה. החלק המורכב הוא שהנפש לא מתעדכנת באותו קצב של ספר החוקים. גם כשהמדינה כבר אמרה כן, משהו בפנים עדיין מחכה לרשות.
מתי בוטלה ההפללה והתחילה ההכרה בזכויות?
נקודת הפתיחה הרשמית היא 1988 - השנה שבה הכנסת ביטלה את האיסור הפלילי על יחסים בין גברים. עד אז סעיף 351 לחוק העונשין הגדיר יחסים כאלה כעבירה. בפועל, כבר בתחילת שנות ה-50 הנחה היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, שלא להעמיד לדין בגירים שקיימו יחסים בהסכמה, ובהמשך גם בית המשפט העליון קבע שאין להחיל את האיסור על בגירים בצנעת הפרט. אבל רק ב-22 במרץ 1988, בתיקון 22 לחוק העונשין, שכתב מחדש את פרק עבירות המין, הסעיף פשוט לא נכנס לנוסח החדש ונעלם מספר החוקים.
חשוב לעצור פה רגע. הביטול ב-1988 היה הרבה מעבר לצעד טכני. הוא היה הצהרה. עד אותו רגע, גבר שאהב גבר נשא איתו, ולו באופן סמלי, את הידיעה שהחוק רואה בו עבריין. תחשבו על המשקל הנפשי של זה, לחיות עם תווית של פשע על הדבר הכי אינטימי שיש. ב-1988 התווית הזו ירדה. וזה פתח את הדלת לכל מה שבא אחר כך.
ואז זה התחיל להתגלגל. ב-1992 תוקן חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה כך שאסור להפלות עובד בגלל נטייתו המינית. כלומר, לא רק שמותר לך להיות מי שאתה, אסור לפטר אותך בגלל זה. ב-1993, אחרי שפרופ' עוזי אבן, קצין בכיר שסיווגו הביטחוני נשלל בגלל נטייתו, סיפר את סיפורו בכנסת, צה"ל ביטל את ההגבלות על שירות של הומואים ולסביות. במדינה שבה הצבא הוא כור היתוך מרכזי, זו הייתה אמירה עצומה על מי נחשב שייך.

"כל תאריך פה הוא רגע שבו מישהו סירב להמשיך להסתתר, ובזכותו אתה היום פחות לבד מכפי שאתה חושב."
ואז הגיע הרגע שמסמן באמת את תחילת ההכרה האנושית, לא רק הפלילית. ב-30 בנובמבר 1994 נתן בית המשפט העליון את פסק הדין בבג"ץ אל על נגד דנילוביץ'. יונתן דנילוביץ', דייל באל על, דרש שבן זוגו יקבל את אותן הטבות טיסה שמקבל בן זוג של עובד הטרוסקסואל. בג"ץ קבע, לראשונה, שאסור להפלות בהטבות בשל היות בן הזוג מאותו מין. זו הייתה הפעם הראשונה שהמערכת המשפטית בישראל אמרה בקול שזוגיות בין גברים היא זוגיות.
מכאן הדברים המשיכו לזכויות המשפחה, שהן תמיד הקשות ביותר. במאי 2000 הורה בית המשפט העליון לרשום אישה כאם מאמצת של בנה הביולוגי של בת זוגה, על סמך צו אימוץ שניתן בקליפורניה. בינואר 2005 הוא הלך צעד נוסף ופסק שאימוץ כזה אפשרי גם כאן, בישראל. בנובמבר 2006 הורה בג"ץ לרשום נישואים חד מיניים שנערכו בחו"ל (אם כי לא לערוך אותם בישראל). ובפברואר 2008 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שזוגות מאותו מין יוכלו לאמץ גם ילד שאינו ביולוגי של אף אחד מהם.
שימו לב לקצב. הדברים הראשונים, ביטול ההפללה, התעסוקה, הצבא, נגעו בזכות הבסיסית להתקיים ולעבוד. מה שבא אחר כך נגע במשהו עמוק יותר: הזכות לאהוב, לבנות בית, להיות משפחה. זו הסיבה שזכויות המשפחה היו הקשות לכבוש. הן נוגעות בלב של מה שאנשים מפחדים לאבד כשהם מסתירים. הרבה גברים שאני פוגש מפחדים מהבדידות. מהמחשבה שלעולם לא תהיה להם משפחה משלהם. וההיסטוריה הזו אומרת בדיוק את ההפך: הדלת הזו נפתחה.
מה קרה בשנים האחרונות - פונדקאות, נישואי יוטה ואימוץ?
הפונדקאות נפתחה לזוגות גברים וגברים יחידים ב-11 בינואר 2022. זה קרה אחרי מאבק ארוך: ב-11 ביולי 2021 פסק בג"ץ שתיקון חוק הפונדקאות מ-2018, שהדיר זוגות גברים, מפלה, והורה למדינה לתקן זאת תוך חצי שנה. בינואר 2022 השינוי נכנס לתוקף, וכל אדם בישראל, כולל זוגות גברים, יכול לפנות להליך פונדקאות.
ו-2023 הביאה עוד שתי אבני דרך. ב-7 במרץ 2023 קבע בית המשפט העליון שמשרד הפנים חייב לרשום זוגות שהתחתנו בטקס מקוון מול רשות ביוטה שבארה"ב, גם כשהם עצמם לא יצאו מישראל. כלומר, אפשר להתחתן מהסלון ולהירשם כנשוי. וב-28 בדצמבר 2023 פסק בג"ץ פה אחד שזוגות מאותו מין נכללים בחוק אימוץ ילדים, ושאסור להפלות אותם בהליך.

ומה זז מאז 2023?
בשנים 2024 עד 2026 המאבק עבר מהזכות עצמה ליישום שלה. ב-21 במרץ 2024 קבע בית המשפט העליון פה אחד שרשות האוכלוסין חייבת לרשום את שתי האמהות בתעודת הלידה של הילד שלהן. בינואר 2025 שי גורטלר ושחר גלוברמן, מהעותרים בבג"ץ האימוץ, היו לזוג הגברים הראשון שאימץ ילד בישראל לפי כללי האימוץ השוויוניים. ב-10 במרץ 2026 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב שהמדינה לא רשאית להציב תנאים חדשים לרישום ילדים שנולדו בחו"ל לזוגות מאותו מין, וחייב אותה ב-200 אלף שקל הוצאות. וב-5 באוקטובר 2026 העליון סימן גם גבול: זוג גברים שילדיהם נולדו בפונדקאות בצפון קפריסין צריך הסכמה פורמלית של הפונדקאיות, לפני שכל אחד מהם מאמץ את הילד הביולוגי של בן זוגו.
חשוב לומר את האמת המלאה: הדרך עדיין לא נגמרה. אין נישואים אזרחיים בישראל לאף אחד, גם לא לזוגות חד מיניים, ויש פערים שנשארים פתוחים. אבל אם מסתכלים על הקו מ-1988 ועד היום, מ"פשע" ועד הורות מלאה, קשה לא להתרגש מהמרחק שעברנו.
ואני רוצה לחבר את זה חזרה אליך, הקורא. כל אבן דרך כזו לא הוכרעה ביום אחד בבית משפט. לפניה עמד אדם, לרוב מבועת, לרוב לבד בהתחלה, שהחליט שהוא לא מוכן יותר להיחבא. דנילוביץ' לא הגיש את התביעה שלו כי לא היה לו מה להפסיד. היה לו הכל להפסיד. הוא עשה את זה בכל זאת. וכשאני יושב מול גבר שרועד מהמחשבה לספר לאח שלו, אני נזכר שהאומץ הקטן הזה, בחדר סגור בזום, קרוב יותר לאומץ הגדול שכתב מחדש את החוקים ממה שנדמה. השינוי החיצוני תמיד מתחיל מצעד פנימי קטן. אם תרצו להעמיק בצד החברתי תרבותי של המסע הזה, כתבתי על כך בהיסטוריה של היציאה מהארון בישראל, ועל הפער שעוד קיים בין החזות הגאה לשוויון מלא בתל אביב מול חוסר שוויון זכויות.
"החוק שינה את עצמו בשבילך עוד לפני שהכרת את עצמך. עכשיו נשאר רק להרשות לעצמך לחיות בתוך החופש שכבר קיים."
איך מתמודדים עם זה?
אם ההיסטוריה הזו מעוררת בך משהו, יותר מעניין, איזו דריכה בבטן, הנה כמה דברים שאני מציע לקחת ממנה, מתוך העבודה שלי עם גברים שעדיין מסתירים:
- הפרד בין הפחד למציאות. הפחד מספר לך שזה מסוכן. המציאות המשפטית אומרת ההפך כבר עשרות שנים. שים לב מתי אתה חי בחוק ישן שכבר בוטל.
- קח פרספקטיבה. כשהבושה צועקת שאתה לבד, ההיסטוריה לוחשת שהיו לפניך אלפים שנאבקו, ושינו את הכללים בשבילך.
- הבן שיציאה מהארון היום היא תהליך פנימי, ואין בה שום צורך בבית משפט. אף אחד לא יעצור אותך. הגבול היחיד שנשאר הוא זה שאתה מציב לעצמך.
- תן לעובדות לעבוד בשבילך. כשהראש אומר "אסור", השב לו בעובדה: מ-1988 לא רק שמותר, מדובר בזכות מוגנת.
מה אפשר להגיד לעצמך כשהבושה חוזרת?
לפעמים, ברגע של פחד, צריך משפט מוכן להישען עליו. הנה אחד שאתה מוזמן לאמץ:
💬 "אני חי במדינה שבה הזכות שלי לאהוב מעוגנת בחוק כבר עשרות שנים. הקרב שנשאר לי הוא רק מול הקול הישן בתוכי - ואותו אני יכול לרכך."
אני יודע שלצאת מהארון זה הרבה יותר מלדעת תאריכים. אבל לפעמים הידיעה שהקרקע תחתיך יציבה, שהחוק, החברה, ואנשים שבאו לפניך כבר עשו את העבודה הכבדה, מאפשרת לקחת את הצעד הקטן הבא. אני רואה את זה שוב ושוב במפגשים הטיפוליים: ברגע שגבר מבין שהסכנה שהוא מרגיש היא הד של עבר ולא תיאור של הווה, משהו בכתפיים יורד. הוא מתחיל לנשום אחרת.
זו בדיוק העבודה שאני עושה, לעזור להפריד בין הקול הישן לבין המציאות של היום. כי האמת היא שרוב הפחד שגברים נושאים הוא נאמן לעולם שכבר לא קיים. החוק השתנה. החברה השתנתה. ועכשיו מותר גם לך להשתנות.
לפני שסוגרים - כמה שאלות נפוצות
מתי בוטל האיסור הפלילי על יחסים בין גברים בישראל?
האיסור הפלילי, סעיף 351 לחוק העונשין, בוטל רשמית בכנסת בשנת 1988 במסגרת תיקון 22, אף שבפועל הוא לא נאכף על בגירים בהסכמה כבר מתחילת שנות ה-50.
האם זוגות גאים יכולים להתחתן בישראל היום?
לא ניתן לערוך נישואים חד מיניים בישראל, אך מאז פסיקת בג"ץ ב-2006 המדינה מחויבת לרשום נישואים שנערכו בחו"ל, ומאז מרץ 2023 גם נישואים מקוונים מול יוטה, בלי לצאת מהארץ.
איך כל ההיסטוריה הזו קשורה אליי אם אני עדיין בארון?
ההיסטוריה הזו מזכירה שהחוק והסכנה הפלילית כבר לא עוצרים אותך. המכשול היום הוא הבושה הפנימית. להכיר במרחק שעבר עוזר להחליש את הקול שאומר שאתה לבד או בסכנה.
אז מה חשוב לזכור?
בתוך 35 שנה, מ-1988 ועד 2023, עברה ישראל מהגדרת אהבה בין גברים כפשע ועד הכרה מלאה בהורות - וזה אומר שהשינוי אפשרי, גם בתוכך. כל תאריך בציר הזמן הזה היה פעם פחד של מישהו, שהפך לזכות של כולנו.
ואם משהו פה נגע במקום רך, אולי דווקא בגלל שאתה עוד נושא חוק ישן בתוך הראש, הרבה אחרי שהמציאות השתנתה, דע שזה מסע שאפשר לעבור, ואתה לא צריך לעבור אותו לבד. סיימת לקרוא, אם משהו כאן נגע בך, אני פה. כתוב לי.
מקורות לאימות: הצעת החוק של הכנסת על ביטול סעיף 351 (1988) · זכויות להט"ב בישראל, ויקיפדיה · דבר: פסק הדין על נישואי יוטה · בג"ץ 5158/21 על אימוץ · ynet: הנחיית היועמ"ש על אימוץ (2008) · mako: רישום שתי אמהות בתעודת לידה (2024) · ynet: האימוץ הראשון של זוג גברים (2025) · ישראל היום: פסק הדין על רישום ילדים שנולדו בחו"ל (2026) · Haaretz: פסיקת העליון על הסכמת הפונדקאיות (2026)
צילומים במכונת הזמן (ויקישיתוף): חיים כהן, 1952: Théodore Brauner (Public domain) · שולמית אלוני: Fritz Cohen (Public domain) · משכן הכנסת בירושלים: Clema12 (CC BY-SA 4.0) · פרופ' עוזי אבן: צלם הכנסת (CC BY-SA 4.0) · יונתן דנילוביץ': Yuval Y (CC BY-SA 3.0) · בית המשפט העליון בירושלים: shaula haitner (CC BY 2.5) · אולם דיונים בבית המשפט העליון: Avi1111 dr. avishai teicher (CC BY-SA 4.0) · מצעד הגאווה בירושלים, 2010: Guy Yitzhaki (CC BY 2.0) · מני מזוז: yaelma (Public domain) · מצעד הגאווה בירושלים: Nettadi (CC BY-SA 4.0) · מצעד הגאווה בתל אביב, יוני 2023: U.S. Embassy Jerusalem (CC BY 2.0) · בית המשפט העליון בירושלים: Israel Tourism (CC BY 2.0)
לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍
אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:
- מפגש קבוצתי בזום - אחת לחודש, אפשר ללא מצלמה ובשם בדוי
- הקורס הדיגיטלי "לפגוש את ההומופוב הפנימי" - 14 פרקים לקבלה עצמית
- ליווי אישי 1:1 בזום - תהליך פרטי בקצב שלך
- קורס להורים: "מתקרבים מחדש" - כלים פרקטיים להורים ללהט"ב




