חלוצי המאבק הגאה בישראל: האגודה למען הלהט"ב והדמויות ששינו את ההיסטוריה

מי האנשים והארגונים שהובילו את המאבק לזכויות הקהילה הגאה בישראל, ולמה ההיסטוריה הזו חשובה דווקא לגבר שעדיין בארון

על האנשים שעמדו לבד מול מדינה שלמה כדי שמישהו אחר, שנים אחר כך, יוכל פשוט לנשום. וגם עליך, שקורא את זה עכשיו ומרגיש שאתה הראשון בעולם שעובר את זה.

אמ;לק: את המאבק לזכויות הקהילה הגאה בישראל הובילו גם ארגונים וגם יחידים אמיצים. הארגון המרכזי הוא האגודה למען הלהט"ב, שנוסדה ב-1975 בשם המוסווה "אגודה לשמירת זכויות הפרט". בין הדמויות שעשו היסטוריה: שולמית אלוני ויוסי שריד, שהובילו ב-1988 לביטול האיסור הפלילי על יחסים בין גברים; פרופ' עוזי אבן, שחשף ב-1993 את האפליה בצה"ל; ויונתן דנילוביץ', שהמאבק שלו מול אל על הגיע לבג"ץ ב-1994. כל ההתקדמות שאנחנו מתייחסים אליה היום כמובנת מאליה התחילה מאנשים בודדים שהחליטו לא להתבייש.

יש רגע שחוזר אצל כמעט כל גבר שמגיע אליי, בדרך כלל מאוחר בלילה, בשיחה בזום מתוך חדר נעול. הוא אומר משהו כמו: "אני מרגיש שאני היחיד בעולם שעובר את זה". ואני מבין אותו לגמרי. כשאתה חי עם סוד, אתה מרגיש מנותק מהאנשים סביבך וגם מההיסטוריה שלך, כאילו נולדת לתוך ואקום. אז כדאי שתכיר את מה שקרה כאן באמת, את מי שצעד לפניך, ולמה זה נוגע בך הרבה יותר ממה שזה נשמע.

מי הקים את האגודה למען הלהט"ב ולמה היא נולדה בשם מוסווה

הסיפור הארגוני של הקהילה הגאה בישראל מתחיל ב-1975. קבוצה קטנה של אנשים, שנפגשה עד אז בעיקר במסיבות ובמפגשים חברתיים, החליטה להקים ארגון רשמי. הם רצו לרשום אותו ברשם העמותות, אבל נתקלו בקיר. רשם העמותות לא היה מוכן לאשר עמותה שכוללת בשמה את המילים "הומואים" או "לסביות". אז הם עשו מהלך חכם ועצוב כאחד: רשמו את עצמם בשם "אגודה לשמירת זכויות הפרט". שם סטרילי, ניטרלי, שלא מסגיר כלום.

תחשוב על זה רגע. עוד לפני שהם נאבקו על חוק כלשהו, הם נאלצו להסתיר את עצמם כדי בכלל להתקיים. הארגון הראשון של הקהילה נולד בארון משלו. בין המייסדים היו אנשים כמו יעקב פז, שכיהן כיושב הראש הראשון, ודן לחמן, שכמה שנים אחר כך, לקראת סוף שנות ה-70, הקים את קו הסיוע הראשון של האגודה, "הקו הלבן". זה היה הטלפון הראשון בישראל שאליו גבר בארון יכול היה להתקשר ולשמוע קול אנושי שאומר לו: אתה לא לבד.

למה אני מספר לך את זה? כי הבדידות שאתה מרגיש היום היא בדיוק אותה בדידות שדחפה קבוצה של אנשים לפני יותר מארבעים שנה להקים בית. המשיכה לגברים שאתה מנסה להבין לבד מול מסך, מישהו כבר ניסה להבין אותה בלי גוגל, בלי קהילה, בלי שום אחד שהלך לפניו. ועדיין הוא קם ועשה משהו.

צילום מקרוב של יד צעירה ויד מבוגרת זו לצד זו ליד מסמך ישן, מאבק הקהילה הגאה

"הארגון הראשון של הקהילה הגאה בישראל נאלץ להסתיר את שמו האמיתי כדי לקבל אישור להתקיים. הבדידות שלך היום היא חלק משרשרת שלמה של אנשים שעברו אותה לפניך."

מי האנשים שהובילו לביטול החוק שהפליל אהבה בין גברים

המאבק המשפטי המרכזי התרכז סביב ביטול האיסור הפלילי על יחסים בין גברים. עד שנות ה-80, החוק בישראל עדיין הגדיר יחסים בין גברים כעבירה פלילית, שריד של חקיקה מנדטורית בריטית. כבר באמצע שנות ה-70 היו חברי כנסת שניסו לבטל את האיסור הזה, ביניהם שולמית אלוני ויוסי שריד, אבל ההצעות שלהם נדחו שוב ושוב.

מה שקרה בסוף היה כמעט סיפור בלשי. ב-22 במרץ 1988, במסגרת תיקון רחב לחוק העונשין, אלוני הגישה את הנוסח לקריאה שנייה ושלישית בלי הסעיף שהפליל יחסים בין גברים. לפי התיעוד ההיסטורי, השינוי עבר "מתחת לרדאר" של חברי הכנסת החרדים, שלא שמו לב לפרט הקטן שהשתנה. וכך, ברגע אחד שקט, ישראל הפסיקה להפליל אהבה בין גברים.

אני אוהב את הסיפור הזה בגלל מה שהוא מספר על אומץ ארוך טווח. אלוני ושריד נכשלו בפעם הראשונה. ובשנייה. ובשלישית. הם המשיכו לדחוף משהו שכל החברה אמרה להם שהוא מקולקל. זו בדיוק האנרגיה שאני מנסה לעורר אצל גברים שמתחילים תהליך. יציאה מהארון היא כמעט אף פעם לא אירוע חד פעמי, מוצלח, נקי. היא תהליך עם כישלונות, נסיגות, ועוד ניסיון. בדיוק כמו החקיקה הזו.

איך עוזי אבן ויונתן דנילוביץ' שינו את מה שמותר לגבר גאה בישראל

חלק מהדמויות החשובות במאבק היו אנשים פרטיים שפשוט סירבו לקבל אפליה. בפברואר 1993 הוקמה בכנסת ועדת משנה לזכויות הומואים ולסביות, בראשות חברת הכנסת יעל דיין. בישיבה הראשונה קם פרופ' עוזי אבן, מדען בכיר, וסיפר בגלוי איך צה"ל התייחס אליו אחרי שהתגלתה נטייתו המינית. העדות הזו לא נשארה בחדר. בעקבותיה תוקנו פקודות מטכ"ל שהפלו הומואים ולסביות. שנים אחר כך, ב-2002, עוזי אבן יהפוך לחבר הכנסת הגלוי הראשון בישראל.

במקביל התנהל מאבק אחר, שגם הוא התחיל מאדם אחד. יונתן דנילוביץ', דייל בחברת אל על, ביקש שבן זוגו יקבל את אותן הטבות טיסה שמקבלים בני זוג של עובדים אחרים. החברה סירבה. דנילוביץ' לא ויתר, ופנה לבית הדין לעבודה. המאבק טיפס עד בג"ץ, וב-30 בנובמבר 1994 ניתן פסק דין שקבע תקדים. הנשיא אהרן ברק, יחד עם השופטת דליה דורנר, דחו את עתירת אל על וקבעו שהאפליה פסולה. ברק כתב משפט שנשאר איתנו עד היום: "אפליה זו פסולה היא. יש בה פגיעה בשוויון".

תחשוב מה זה אומר. גבר אחד, שביקש בסך הכל שבן הזוג שלו יקבל מה שמגיע לו, פתח דלת לזכויות של זוגות חד מיניים בכל המדינה. לא צריך להיות פוליטיקאי או פעיל כדי לשנות היסטוריה. לפעמים מספיק לסרב להתכווץ.

"גבר אחד שסירב לקבל אפליה פתח דלת לזכויות של אלפי זוגות אחרים. כשאתה מעז לבקש את מה שמגיע לך, אתה לא רק עוזר לעצמך."

למה ההיסטוריה של המאבק הגאה חשובה דווקא לגבר שעדיין בארון

הידיעה שהיה מאבק, ושאנשים אמיתיים ניצחו בו, היא אחד הכלים החזקים נגד בושה. בעבודה שלי אני פוגש המון גברים שמרגישים שהמשיכה שלהם היא פגם אישי, סטייה פרטית, משהו שקרה רק להם. הסיפור ההיסטורי שובר בדיוק את התחושה הזו. אם מדינה שלמה נאבקה על השאלה הזו, אם חברי כנסת, שופטים, מדענים ופעילים הקדישו לזה שנים, אז ברור שזה לא איזה כשל קטן שלך. זה חלק מחיים אנושיים שלמים שראויים להגנה.

יש משהו מרגיע בלדעת שאתה עומד על כתפיים של אנשים. שכשאתה מתלבט אם להגיד למישהו, אתה ממשיך מסע שהתחיל הרבה לפניך. אני אומר את זה כי פרספקטיבה היסטורית היא תרופה לבדידות. כשאתה מבין שהדברים השתנו, אתה מבין משהו עמוק יותר: שגם המצב הפנימי שלך יכול להשתנות. שהבושה היא משהו שנבנה, לא גזירת גורל, ולכן אפשר גם לפרק אותו.

בדיוק כמו שאפשר לקרוא על ההיסטוריה של היציאה מהארון בישראל כדי להבין את ההקשר החברתי הרחב, אפשר להסתכל על הסיפורים הפרטיים האלה ולמצוא בהם השתקפות של עצמך. כל אחד מהחלוצים האלה היה פעם, איפשהו, גבר מבוהל שלא ידע מה הוא מרגיש.

מה אפשר ללמוד מהחלוצים שעשו את הצעד הראשון לבד

המכנה המשותף של כל הדמויות האלה הוא נכונות לעשות צעד אחד קדימה בתוך פחד. גבורה על אנושית לא נדרשה שם. אף אחד מהם לא חיכה שהעולם יהיה מוכן. האגודה קמה כשהחברה עוד דחתה את עצם הקיום שלהם. אלוני דחפה חוק שכבר נכשל פעמיים. דנילוביץ' תבע חברה ענקית בלי לדעת איך זה ייגמר. עוזי אבן עמד מול ועדת כנסת וחשף את הכאב הכי פרטי שלו ברבים.

הלקח בשבילך הוא לא לצאת מחר לכולם. הלקח הוא שצעד אחד קטן, אמיתי, שווה יותר משנים של המתנה לרגע המושלם. אצל החלוצים הצעד היה ציבורי. אצלך הוא יכול להיות פנימי לגמרי: להגיד את האמת לעצמך מול המראה, לכתוב משפט ביומן, לפנות לאיש מקצוע. הצעד לא חייב להיראות, הוא רק צריך להיות אמיתי. ואם בא לך להבין יותר לעומק מה קורה כשבושה והסתרה לוחצות על הנפש, כתבתי על מה זה טיפולי המרה ולמה הכיוון של קבלה עצמית הוא ההפך הגמור משינוי כפוי.

חשוב לי שתבין: המסר של כל ההיסטוריה הזו אף פעם לא היה "תשנה את מי שאתה". הוא תמיד היה "מותר לך להתקיים בדיוק כפי שאתה". זה הציר שמחבר בין החלוצים של 1975 לבין כל גבר שמתיישב מולי היום בזום. המאבק שלהם היה על הזכות לקבל את עצמם בלי להתנצל. ולזה אני מזמין גם אותך.

💬 "אני צריך ללמוד לחיות עם עצמי בכבוד, בדיוק כמו שאנשים נאבקו שאוכל."

מה שגברים הכי שואלים אותי

מי הקים את הארגון הגאה הראשון בישראל?
האגודה למען הלהט"ב נוסדה ב-1975 בידי קבוצת מייסדים, בהם יעקב פז שכיהן כיושב הראש הראשון. בשל סירוב הרשויות לאשר את המילים הומואים או לסביות, היא נרשמה בשם אגודה לשמירת זכויות הפרט.

מתי בוטל בישראל האיסור על יחסים בין גברים?
ב-22 במרץ 1988 בוטל האיסור הפלילי, במסגרת תיקון לחוק העונשין שהובילו שולמית אלוני ויוסי שריד. השינוי הוכנס לנוסח החוק באופן שעבר כמעט בלי התנגדות פוליטית.

מי היה חבר הכנסת הגלוי הראשון בישראל?
פרופ' עוזי אבן, שכבר ב-1993 העיד בכנסת על האפליה שחווה בצה"ל, הפך ב-2002 לחבר הכנסת הגלוי הראשון בישראל מטעם מרצ. עדותו הובילה גם לתיקון פקודות מטכ"ל.

למה ההיסטוריה הזו רלוונטית לי אם אני בארון?
כי היא מוכיחה שהמשיכה שלך היא חלק מחיים אנושיים שלמים שנאבקו עליהם. ידיעת ההיסטוריה שוברת את הבדידות ונותנת פרספקטיבה שמרגיעה בושה.

איך אני יכול להתחבר לקהילה בלי לצאת מהארון לכולם?
אפשר להתחיל בצעדים דיסקרטיים לגמרי: קריאה, ליווי אישי בזום, או מרחב מוגן בלי מצלמה. כמו אצל החלוצים, הצעד הראשון לא חייב להיות ציבורי, רק אמיתי.

אז מה חשוב לזכור?

הזכויות שאתה מתייחס אליהן היום כמובנות מאליהן נבנו על ידי אנשים בודדים שהחליטו לא להתבייש. מהאגודה שנולדה בשם מוסווה ב-1975, דרך ביטול ההפללה ב-1988, ועד פסיקות בג"ץ והכנסת בשנות ה-90, כל צעד כזה התחיל ממישהו שסירב להתכווץ. ואתה חלק מאותה שרשרת בדיוק.

אני יודע שזה לא הופך את הלילות הקשים לקלים. אבל יש משהו אחר בלדעת שאתה לא הראשון, ושלא תהיה האחרון. שמישהו כבר עמד שם, פחד בדיוק כמוך, ובכל זאת בחר באמת. לא חייבים לסחוט מסקנות לבד, אם בא לך לדבר, דלת פתוחה.

לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍

אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:

צרו קשר

מפגש קבוצתי / פרטני בנושאי נטייה מינית

מאמרים נוספים

פודקאסט הארון שלי ואני

Scroll to Top

כתבו לנו