על השנייה האכזרית שבין הגמירה לגועל, ועל הקול הישן שלוחש לך "זה מלוכלך" בדיוק כשרצית להרגיש חי.
אחד הדפוסים הכי שכיחים שגברים מתארים לי הוא הזה: למחוק את גריינדר כל בוקר ולהוריד מחדש בלילה. החרמנות מביאה אותך לשם, הבושה מגרשת אותך משם - ומחר זה חוזר. אם זה נשמע מוכר, אתה ממש לא חריג.
אמ;לק: הגועל שמופיע שנייה אחרי הסקס בגריינדר או אטרף הוא קול של בושה מופנמת שלמדת מהסביבה ושחלחל פנימה. כשהדחף נופל פתאום, נשאר חלל, ואל תוך החלל הזה קופץ השופט הפנימי. זה דפוס נלמד - ולכן גם ניתן לשינוי.
למה הגועל מופיע דווקא ברגע שאחרי הסקס?
כי כל עוד אתה בתוך הדחף, אין מקום לשום קול אחר. החרמנות ממלאת את כל המסך. אבל ברגע שהדחף יורד - והוא יורד מהר וחד - נוצר ואקום רגשי. ולתוך הואקום הזה נכנס בדיוק הקול שהכי פחדת ממנו. השתיקה הזמנית של הדחף היא זו שנתנה במה לבושה שתמיד הייתה שם.
הרבה גברים מתארים את זה כ"להזדיין ולברוח בלי להגיד מילה". הבריחה הזאת היא ניסיון נואש להתרחק מהמקום שבו הקול הזה הכי חזק. המשיכה לגברים מתממשת לרגע, ומיד אחרי הגוף רוצה למחוק את העדות. זה כואב, וזה גם הגיוני לגמרי.
איך הבושה הזאת קשורה לארון ולשנים של הסתרה?
הבושה הזאת לא נולדה במיטה. היא נולדה הרבה קודם, בכל פעם ששמעת בדיחה, מבט או הערה שלימדו אותך שמשהו בך הוא לא בסדר. שנים של הסתרה מאמנות את המוח להתייחס לנטייה כאל סם מלוכלך שצריך להשתמש בו בחושך ואז להתבייש. וכשהמין הופך לדבר אסור, גם הסיפוק שלו מגיע עם עונש מובנה.
אני רואה את זה שוב ושוב: גבר שמתייחס למשיכה שלו כאל "יצר רע ולא קשור אליי". הפיצול הזה - "זה הגוף, לא אני" - הוא בדיוק מה שמייצר את הגועל. כי כשאתה מנתק את עצמך מהרצון שלך, אתה נשאר עם תחושה שמשהו השתלט עליך, ושעכשיו צריך לנקות. כתבתי בעבר על איך בסטוץ מהגריינדר אנחנו נהיים קצת דמות ופחות עצמנו - וזה חלק מאותו מנגנון בדיוק.

"הגועל שאתה מרגיש אחרי הסקס הוא קול שהושתל בך מבחוץ, ולמדת לחשוב שהוא האמת שלך."
מה אפשר להגיד לעצמך ברגע שהגועל עולה?
הכלי הראשון: לזהות את הגועל כקול נפרד, בלי להילחם בו ובלי להאמין לו. ברגע שאתה מצליח להגיד "רגע, זה הבושה מדברת, לא אני", אתה כבר לא בלוע בתוכה - אתה צעד אחד מחוץ לה. זה לא מבטל את התחושה, אבל זה מחזיר לך קצת קרקע.
💬 "מה שאני מרגיש עכשיו הוא בושה ישנה שלמדתי. עשיתי משהו אנושי לגמרי, ואני מותר לעצמי להרגיש את מה שהרגשתי."
ועוד דבר חשוב: הגועל הזה הוא חוויה קולקטיבית של המון גברים שעוד לא הצליחו לעשות שלום עם הנטייה שלהם. הבדידות מחמירה אותו פי כמה, וזה אחד הדברים שעוזר לדבר עליו בקול. יש פרק שלם בנושא הזה בפודקאסט שלי, ואם הנושא של בושה ובדידות סביב המין מהדהד אצלך, שווה גם לקרוא על הלילה שבו המסך נכבה.
"כל עוד אתה מתייחס לרצון שלך כאל אויב, תמשיך לנצח אותו במיטה ולהפסיד לו בלב."
אז מה עושים תכלס?
הנה כמה צעדים מעשיים שאני נותן לגברים שתקועים במעגל הזה:
- תזהה את הקול לפני שתאמין לו - ברגע שהגועל עולה, עצור ושאל את עצמך: זה אני מדבר, או הבושה הישנה?
- אל תמחק את האפליקציה בכעס. המחיקה בבוקר וההורדה בלילה הן חלק מהמעגל עצמו. במקום זה, תבדוק מה אתה באמת מחפש.
- תנסה להישאר עוד דקה אחרי - לא לברוח מיד. שהייה קצרה אחרי הסקס מלמדת את הגוף שלא קרה אסון.
- תפריד בין המעשה לערך שלך - מה שעשית לא קובע מי אתה. אלה שני דברים נפרדים.
- תדבר על זה עם מישהו אחד - בושה מתפרקת באור. עצם זה שתגיד את המשפט בקול בפני אדם בטוח כבר משנה משהו.
מה שואלים אותי הכי הרבה
למה אני מרגיש גועל רק אחרי הגמירה ולא לפני?
כי לפני, הדחף ממלא את כל השטח ואין מקום לקול אחר. ברגע שהדחף יורד, נוצר חלל רגשי, ואל תוכו קופץ השופט הפנימי. העיתוי הזה מגיע מהמנגנון.
הגועל הזה אומר שאני בעצם לא באמת גיי?
ממש לא. הגועל הוא בעצם תגובה ליחס שלך אל המשיכה. הוא קול של בושה מופנמת. אין בו שום הוכחה על הזהות שלך. אנשים שעשו שלום עם הנטייה שלהם לא חווים אותו.
איך אני מפסיק את המעגל של למחוק ולהוריד מחדש?
קודם כל, המחיקה היא עוד חלק מהבושה. במקום להעניש את עצמך, נסה לזהות מה אתה באמת מחפש באפליקציה - לרוב קרבה או אישור.
אז מה כדאי לקחת מכל זה?
הפער בין החרמנות לבושה הוא צלקת של שנים בארון, וצלקות אפשר לטפל בהן. ככל שתלמד להפריד בין הרצון שלך לבין הקול ששופט אותו, הגועל ייחלש, והמין יוכל לחזור להיות מה שהוא אמור להיות: משהו אנושי, שאין צורך להסתתר ממנו.
אז הנה שאלה שאשאיר אותך איתה: מה היה משתנה אצלך אם היית מאמין שהרצון שלך הוא לא האויב? רוצה לשמוע איך זה נראה אצלך בפועל? שלח הודעה - לפעמים שיחה אחת מתחילה לפרק את מה שסחבת לבד שנים.
לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍
אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:
- מפגש קבוצתי בזום - אחת לחודש, אפשר ללא מצלמה ובשם בדוי
- הקורס הדיגיטלי "לפגוש את ההומופוב הפנימי" - 14 פרקים לקבלה עצמית
- ליווי אישי 1:1 בזום - תהליך פרטי בקצב שלך
- קורס להורים: "מתקרבים מחדש" - כלים פרקטיים להורים ללהט"ב




