על בושת הריקנות שמגיעה דווקא ברגע שהכל אמור להיות בסדר, ועל הרעב לשייכות שמסיבה אחת לא יכולה להשביע.
שלוש בלילה. אתה יוצא מהמסיבה הכי טובה של השנה, האוזניים עוד מצלצלות, הזיעה של מאה גברים עוד על העור שלך, ופתאום, בדרך לאוטו, נוחת עליך משהו כבד. ריקנות. איך זה שדווקא עכשיו, כשהיית חופשי לגמרי, אתה מרגיש הכי לבד?
אמ;לק: זה לא סימן שמשהו אצלך מקולקל. הריקנות שאתה מרגיש אחרי מסיבה גאה היא הפער בין חופש חיצוני (לרקוד, לחזר, להיות גלוי לכמה שעות) לבין רעב פנימי לקשר ושייכות שלא נענה. מסיבה נותנת ריגוש, היא לא נותנת בית. וכשאתה רגיל להסתיר חלקים מעצמך, אפילו רגע של חופש מלא יכול להדגיש כמה אתה רעב למשהו עמוק יותר. זו אינדיקציה למשהו עמוק יותר שקורא לך.
מהי ריקנות אחרי חופש?
ריקנות אחרי חופש היא התחושה שמשהו חסר דווקא ברגע שבו הכל היה אמור להיות מושלם. זו תגובה הגיונית לפער בין מה שקיבלת למה שבאמת רצית.
אני פוגש את זה הרבה בעבודה שלי. גברים מספרים לי על ערב מהמם, ואז על בוקר שמרגיש כמו hangover רגשי. הם בטוחים שמשהו אצלם שבור. אבל כשמתחילים לפרק את זה, מגלים שהם פשוט בלבלו בין שני דברים שונים לגמרי: גירוי לבין חיבור. המסיבה מצוינת בלספק את הראשון. היא לא בנויה לספק את השני.
החופש שמסיבה גאה נותנת הוא אמיתי וחשוב. כמה שעות שבהן אתה לא צריך לשקר, לא צריך לשמור על הסיפור, לא צריך לבדוק מי מסתכל. אבל חופש חיצוני לכמה שעות לא מרפא רעב לשייכות שנבנה לאורך שנים. ולכן הוא חוזר ברגע שהמוזיקה נכבית.
תחשוב על זה כמו רעב אמיתי. אם אתה גווע ברעב ומישהו נותן לך להריח אוכל מצוין, ההרחה נעימה לרגע, אבל היא דווקא מעצימה את הרעב. ככה בדיוק עובדת מסיבה למי שצמא לקשר. היא נותנת לך טעימה של קרבה, מבטים, נגיעות, תחושת שייכות לכמה שעות, ואז שולחת אותך הביתה רעב יותר ממה שהגעת. שום דבר בך לא מקולקל. פשוט הריח אינו ארוחה. ההבחנה הזו, בין מה שמרגיע לרגע לבין מה שבאמת מזין, היא הלב של כל העבודה שלי עם גברים שמרגישים את הריקנות הזו.
למה החופש לא מספיק?
החופש לא מספיק כי חופש זה לא אותו דבר כמו קשר. אתה יכול להיות חופשי לגמרי ועדיין רעב.
תחשוב על זה ככה. גבר שגדל שנים עם משיכה לגברים שהוא הסתיר, למד מנגנון אחד היטב: להפריד בין הגוף לבין הלב. הגוף יכול ללכת למסיבה, לרקוד, להתחכך, אפילו לקחת מישהו הביתה. הלב נשאר בצד, שמור, כי במשך שנים הלב היה המקום המסוכן. החלק שאסור היה לחשוף.
אז מה קורה במסיבה? הגוף חוגג. אבל הלב, שלא הוזמן, מרגיש את ההיעדר שלו דווקא כשהכל סביבו רועש. ככל שהערב יותר אינטנסיבי, ככה הפער הזה צועק יותר.
ויש עוד שכבה. במשך שנים, גבר בארון לומד לקרוא את החדר. מי מסתכל, מי חושד, איך להתנהג כדי לא להיחשף. הוא הופך את עצמו למומחה בלהיות נוכח ונסתר בו זמנית. ואז הוא מגיע למסיבה גאה, מקום שבו לכאורה אפשר להיות גלוי, אבל המנגנון הישן עדיין דולק ברקע. הוא עדיין סורק. עדיין מודד. עדיין שואל בלי מילים "האם אני מספיק כאן?". הגוף בריקוד, אבל הראש בשמירה. אין פלא שאחרי כל זה מגיעה עייפות עמוקה שאין לה שם.
זו בדיוק הסיבה שהפער מורגש חזק יותר אצל מי שעוד נושא את ההסתרה הישנה. זה שהיא נוגעת בדיוק במקום שכואב: הצורך להיות נראה כמו שאתה, לא רק רצוי לכמה שעות. כתבתי על זה בהרחבה במאמר על הבדידות שמגיעה דווקא כשהסקס עובד, שמתאר בדיוק את הניתוק הזה בין הגוף ללב.
ויש פה משהו עדין נוסף. הרבה גברים שעוד לא עברו יציאה מהארון מלאה, או שעברו אותה רק כלפי חוץ אבל לא כלפי עצמם, מגיעים למסיבה עם ציפייה לא מודעת: שהלילה הזה יסגור פינה. שהוא יוכיח שהם שייכים. וכשהבוקר מגיע והם עדיין מרגישים זרים, הם מאשימים את עצמם, במקום להבין שמסיבה מעולם לא תוכננה לעשות את העבודה הזו. אם אתה מתלבט בכלל אם המסיבה הגדולה היא המקום שלך, הסתכל גם על מה שכתבתי בשאלה אם בכלל ללכת למצעד הגאווה, כי לפעמים הלחץ ללכת מסתיר את הצורך האמיתי.

"החופש לרקוד הוא לא החופש להיות מוכר. אפשר להיות מוקף במאה אנשים ועדיין להרגיש שאף אחד מהם לא יודע מי אתה באמת."
איך מזהים את הרעב?
איך יודעים שמדובר ברעב לקשר ולא סתם בעייפות אחרי ערב ארוך? יש כמה סימנים שחוזרים אצל הגברים שאני מלווה. אם אתה מזהה את עצמך בכמה מהם, שווה לעצור ולהקשיב להם.
- הריקנות מגיעה דווקא אחרי הערבים הכי טובים.
- אתה מתחיל לגלול בטלפון מיד בדרך הביתה, מחפש עוד גירוי, כדי לא להישאר לבד עם השקט.
- אחרי סקס מזדמן אתה מרגיש פחות מחובר, וקצת בודד יותר ממה שהיית קודם.
- אתה אומר לעצמך "היה כיף" אבל בפנים יש איזו אכזבה שאתה לא מצליח להסביר.
- אתה משווה את עצמך לכולם סביבך שנראים מאושרים, ובטוח שאתה היחיד שמרגיש ככה.
- הבוקר שאחרי מלווה בבושה דקה, כאילו עשית משהו לא בסדר, גם כשלא עשית.
- אתה כבר בחוץ, גלוי, חופשי, ובכל זאת משהו עמוק עדיין מרגיש נעול בפנים.
הסימנים האלה מראים שיש בך חלק שמבקש יותר. חלק בריא לגמרי שרוצה קשר אמיתי, לא רק קרבה זמנית. כדאי להקשיב לו ולא להשתיק אותו בעוד גירוי.
מתי זה בריא, מתי לא?
חשוב להבחין. רוב הריקנות הזו היא בריאה לחלוטין. היא מצפן. היא מראה לך לאן הלב שלך רוצה ללכת. אבל יש גרסה אחת שצריך לשים לב אליה, כשהריקנות הופכת למנוע שמניע אותך מגירוי לגירוי בלי הפסקה, רק כדי לא להרגיש אותה.
| רעב בריא לקשר | בריחה מהריקנות |
|---|---|
| מרגיש את הריקנות ולומד ממנה | רץ מיד לעוד אפליקציה, עוד סטוץ, עוד מסיבה |
| מבין שהוא רוצה משהו עמוק יותר | משכנע את עצמו שהוא רק "נהנה מהחיים" |
| מוכן לשבת עם השקט לרגע | מפחד מהשקט ולכן ממלא כל רגע פנוי |
| פונה בהדרגה לקרבה אמיתית | בורח מקרבה אמיתית כי היא מפחידה יותר |
אם אתה מזהה את עצמך בעמודה הימנית, מצוין, אתה בדיוק במקום הנכון לצמיחה. אם אתה מזהה את עצמך בשמאלית, גם זה בסדר, אבל זה הזמן לעצור ולשאול: ממה בעצם אני בורח?
אספר לך על דני (שם בדוי), גבר בן ארבעים שהגיע אליי בדיוק עם השאלה הזו. הוא תיאר את עצמו כ"מלך הלילה", תמיד במסיבות, תמיד מבוקש. אבל בכל בוקר ראשון הוא היה מתעורר עם תחושה שהוא מתאר אותה כ"חור בחזה". כשהתחלנו לעבוד יחד, הוא הבין שכל הריגוש הזה היה דרך מתוחכמת לא להרגיש כמה הוא בודד. ברגע שהוא הפסיק לברוח מהריקנות והתחיל להקשיב לה, היא הפכה ממקום של אימה למקום של כיוון. היום הוא בקשר. מה שהשתנה אצלו זה שהוא הפסיק לרדוף אחרי מה שלא משביע.
"הריקנות היא הקול הכי כן שיש בך, זה שמסרב להסתפק בפחות ממה שמגיע לך."
מה אפשר להגיד לעצמך?
בפעם הבאה שהריקנות נוחתת בדרך הביתה, במקום להילחם בה או לרוץ ממנה, נסה להגיד לעצמך משפט אחד. כדי ללוות את עצמך ברגע הזה ברכות.
💬 "מה שאני מרגיש עכשיו הוא הלב שלי שמזכיר לי שאני רוצה יותר מערב טוב." אני רוצה להיות מוכר, לא רק רצוי."
ואם יש לך חבר קרוב שאתה סומך עליו, אפשר גם לשתף אותו. לא חייבים נאום. מספיק משהו פשוט:
💬 "היה ערב מטורף, אבל אחריו אני תמיד נופל קצת. אתה מכיר את התחושה הזו?"
תופתע כמה גברים יענו לך "ברור שאני מכיר". הבדידות הכי גדולה היא לחשוב שאתה היחיד שמרגיש ככה. אתה ממש לא.
שאלות שחוזרות אצלי שוב ושוב
למה אני מרגיש ריק אחרי מסיבה גאה דווקא כשנהניתי?
כי המסיבה נתנה לך גירוי וקרבה זמנית, אבל לא קשר עמוק. הריקנות היא הפער בין מה שקיבלת לבין הרעב האמיתי שלך לשייכות. זה הגיוני לגמרי, ואין פה שום סימן שמשהו אצלך לא תקין.
האם זה נורמלי להרגיש בודד גם כשאני כבר מחוץ לארון?
לחלוטין נורמלי. יציאה מהארון פותרת את ההסתרה כלפי חוץ, אבל לא בהכרח את הרעב לקרבה אמיתית. הרבה גברים גלויים עדיין מרגישים בודדים, כי קבלה עצמית עמוקה היא תהליך נפרד.
איך מבדילים בין ליהנות מהחיים לבין בריחה מהרגשות?
שאל את עצמך מה קורה כשאתה לבד בשקט. אם אתה נינוח, כנראה אתה פשוט נהנה. אם אתה ממהר למלא כל רגע בגירוי, ייתכן שאתה בורח ממשהו שמבקש תשומת לב.
מה לעשות אם הריקנות הזו חוזרת כל פעם מחדש?
נסה לעצור איתה במקום לברוח. תכתוב מה אתה מרגיש, או דבר על זה עם מישהו שאתה סומך עליו. אם זה חוזר ומכביד, ליווי מקצועי יכול לעזור לך להבין מה הלב שלך באמת מבקש.
האם סקס מזדמן גורם לי להרגיש בודד יותר?
לפעמים כן, אם הוא ממלא רגע אבל לא נוגע בלב. הוא פשוט לא מתיימר לתת מה שאתה רעב אליו, לא שהוא רע. כשמבינים את ההבדל, אפשר לבחור מתוך מודעות במקום מתוך חוסר.
איך אני בונה שייכות אמיתית ולא רק קשרים זמניים?
זה מתחיל בלהיות מוכר על ידי עצמך, לקבל את המשיכה לגברים בלי בושה. משם נפתחת היכולת לתת לאדם אחד להכיר אותך לעומק, ולא רק את הגרסה הזוהרת שלך במסיבה.
אז מה חשוב לזכור?
הריקנות שאתה מרגיש אחרי מסיבה גאה היא לא פגם, היא מצפן. היא אומרת שיש בך חלק שרעב לקשר אמיתי ולא מסתפק בגירוי חולף. חופש חיצוני זה מתנה, אבל הוא לא תחליף לשייכות. כשתפסיק להילחם בריקנות ותתחיל להקשיב לה, היא תהפוך מעונש לכיוון.
אני יודע כמה בודד יכול להרגיש דווקא הרגע הזה בדרך הביתה, כשכולם נראים מאושרים ואתה לא. אבל הרעב הזה הוא הדבר הכי בריא בך. הוא מסרב להסכים לפחות ממה שמגיע לך. זה לא סוף השיחה. אם תרצה להעמיק - נתאם זום.
לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍
אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:
- מפגש קבוצתי בזום - אחת לחודש, אפשר ללא מצלמה ובשם בדוי
- הקורס הדיגיטלי "לפגוש את ההומופוב הפנימי" - 14 פרקים לקבלה עצמית
- ליווי אישי 1:1 בזום - תהליך פרטי בקצב שלך
- קורס להורים: "מתקרבים מחדש" - כלים פרקטיים להורים ללהט"ב




