כנס חוקי שגיא לשוויון במרכז פרס: 10 החוקים שראשי המפלגות התחייבו לקדם

עשרה חוקים על שם שגיא גולן ז"ל הוצגו בכנס במרכז פרס, וראשי המפלגות התחייבו לקדם אותם. מה יש בחבילה ולמה זו בשורה גם למי שעדיין בארון

על חוק אחד שנולד מתוך אובדן, על תשעה סעיפים שעדיין מחכים לכנסת, ועל מה שעובר בגבר שקורא את הכותרת הזאת ועדיין לא סיפר לאף אחד.

פחות מחודש אחרי 7 באוקטובר אישרה הכנסת בקריאה שלישית תיקון חוק, שהכיר לראשונה בבן זוגו של חלל צה"ל להט"ב כאלמן צה"ל לכל דבר. התיקון נושא את שמו של שגיא גולן.

אמ;לק: "חוקי שגיא לשוויון" היא חבילת חקיקה על שמו של רס"ן במיל' שגיא גולן ז"ל, קצין לוחמה בטרור שנפל בקרב בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר, שבוע לפני החתונה שלו. החבילה כוללת עשרה סעיפים, ביניהם איסור על "טיפולי המרה", מסלול נישואין אזרחי, איסור הסתה, איסור אפליה בדיור והכרה בנפגעי פשעי שנאה. בכנס "חוקי שגיא לשוויון בחיים" שנערך במרכז פרס לשלום ולחדשנות הוצגה החבילה בפני ראשי מפלגות שהתחייבו לקדם אותה. סעיף אחד מתוכה כבר הפך לחוק מדינה.

מה קרה בכנס חוקי שגיא לשוויון?

הכנס נקרא "חוקי שגיא לשוויון בחיים", והוא נערך במרכז פרס לשלום ולחדשנות. המטרה שלו הייתה פשוטה למדי: לקחת רשימה של תיקוני חקיקה שרובם מוכרים בקהילה כבר שנים, לארוז אותה כחבילה אחת עם שם ועם פנים, ולהניח אותה על השולחן של מי שיצטרך להצביע עליה בכנסת הבאה.

סדר היום היה מדוד. קודם הסבר על החבילה עצמה ועל ההיגיון שמחבר בין הסעיפים. אחר כך עלו לבמה אנשים שסיפרו איך חוסר השוויון נראה מבפנים - כיום שלישי רגיל בחיים. אחריהם הגיעו הצהרות תמיכה מצד ראשי מפלגות, פאנל של חברי כנסת על חקיקת שוויון, והצגה של סקר שבדק את דפוסי ההצבעה של הקהילה. במקביל הוצגה תערוכה שסוקרת חמישים שנות מאבק, ונטע ברזילי הופיעה לקראת הסיום. יותר מעשרים ארגונים חברתיים חתומים על היוזמה.

מה שהפך את האירוע לידיעה חדשותית לא היה הפאנל ולא ההופעה. אלה היו ההתחייבויות שנאמרו מהבמה. נפתלי בנט, למשל, אמר שהוא תומך בהסדרת אפשרות הנישואין בישראל עבור זוגות שהיום לא יכולים להתחתן כאן, והוסיף שמי שרוצה להקים משפחה צריך לעשות את זה בארץ, בלי לטוס לקפריסין ובלי לעבור דרך בית משפט. הצהרה כזאת מפי ראש ממשלה לשעבר, בכנס להט"בי, הייתה דבר יוצא דופן לפני עשור.

מי היה שגיא גולן ז"ל?

שגיא גולן היה קצין מילואים ביחידה ללוחמה בטרור. בבוקר 7 באוקטובר הוא יצא מהבית שלו בהרצליה, כשבארון תלויות חליפות החתונה שלו ושל בן זוגו, עומר אוחנה. הם היו אמורים להתחתן באותו שבוע. שגיא היה מהראשונים שהגיעו להילחם בקיבוץ בארי, ושם הוא נפל.

ואז התחילה הבעיה שאף אחד לא חשב עליה מראש. מכיוון שהם לא הספיקו להינשא, עומר אוחנה לא נחשב בעיני החוק לאלמן צה"ל. הכרה כזאת הייתה נתונה עד אותו רגע לשיקול דעתו של שר הביטחון, כלומר לרצון טוב של אדם אחד בתפקיד. בספר החוקים היא לא עוגנה. אדם שאיבד את בן הזוג שלו במלחמה נאלץ לנהל מאבק ציבורי כדי שיקראו לו בשם הנכון.

הכנסת תיקנה את החוק. ההגדרה של בן משפחה זכאי הורחבה, כך שהיא כוללת גם מי שהתגורר עם הנספה לפני יום המוות והיה ידוע בציבור כבן זוגו. זו הייתה הפעם הראשונה שההכרה בזוגות להט"בים במערכת הביטחון נשענת על חוק, ולא על רצון טוב של מי שיושב בכיסא. עומר אוחנה הפך מאז לפנים של המאבק לקידום החקיקה שנושאת את שמו של בן זוגו.

צילום מקרוב של ידי גבר שקורא בטלפון על חוקי שגיא לשוויון בשולחן מטבח חשוך בלילה

"החוק הראשון בחבילה נכתב אחרי שאדם אחד גילה שהמדינה לא יודעת לקרוא לו בשם הנכון. תשעה חוקים נוספים עדיין מחכים."

אילו חוקים נכללים בחבילה?

לפי האגודה למען הלהט"ב בישראל, החבילה מונה עשרה סעיפים:

  • איסור הסתה נגד להט"ב - תיקון סעיף 144א לחוק העונשין, כדי שהגדרת ההסתה תכלול גם נטייה מינית וזהות מגדרית.
  • שוויון בנישואים - יצירת מסלול נישואין אזרחי מלא במדינה.
  • איסור "טיפולי המרה" - חקיקה גורפת שאוסרת על טיפולים שמטרתם לשנות נטייה מינית.
  • תיקון חוק הפרשנות - הכללה מפורשת של נטייה מינית וזהות מגדרית בהגדרת אפליה בכל חוקי המדינה.
  • רישום הורות - תיקון חוק מרשם האוכלוסין שיאפשר לרשום הורה שהוא בן או בת הזוג.
  • איסור אפליה בדיור - הרחבת איסור ההפליה גם להשכרה ולמכירה של דירות.
  • הכרה בנפגעי פשעי שנאה - הקמת מנגנון פיצויים לקורבנות.
  • חוק ההמשכיות - אפשרות להשתמש בזרע של נפטר לצורכי הפריה, גם עבור זוגות גברים.
  • עיגון תקציבי - הקצאה יציבה לאגף לקידום להט"ב, במקום תקציב שמשתנה לפי מי שיושב בכיסא.
  • תיקון חוק משפחות שכולות - הכרה בבני זוג להט"בים. הסעיף היחיד שכבר עבר.

אם קוראים את הרשימה הזאת ברצף, קשה לפספס את הדבר שהיא לא עוסקת בו. אין בה מסיבות, אין בה דגלים ואין בה סיסמאות. יש בה דירה שאפשר לשכור בלי שידפקו לך את הדלת בפנים, ילד שאפשר לרשום על שני ההורים שלו, חתונה שאפשר לעשות בארץ, ואפשרות ללכת למשטרה אחרי שמישהו הרביץ לך ברחוב ולקבל יחס. תשעה מתוך עשרה עדיין לא שם.

צריך לומר גם מה החבילה הזאת לא מבטיחה. היא לא לוח זמנים. שום מפלגה לא התחייבה לתאריך, והדרך מהצהרה על במה ועד קריאה שלישית במליאה עוברת דרך הרכב קואליציה, ועדות ולחצים פוליטיים שאיש לא יכול לחזות מראש. הסעיף היחיד שכבר עבר, עבר בנסיבות טרגיות ובלחץ ציבורי עצום שאי אפשר לייצר לפי הזמנה. שאר התשעה יצטרכו משהו אחר לגמרי: רוב יציב בכנסת, ושר משפטים שירצה להניח את זה על השולחן.

ההבחנה בין שני הדברים האלה שווה תשומת לב, כי היא מסבירה למה כנס כזה חשוב ולמה בכל זאת אסור להתבלבל:

הצהרת תמיכה מהבמה סעיף שנחקק בספר החוקים
תלויה במי שאמר אותה ובתפקיד שיהיה לו עומדת בפני עצמה, בלי קשר למי יושב בממשלה
מייצרת אווירה ולגיטימציה ציבורית מייצרת זכות שאפשר לתבוע עליה בבית משפט
יכולה להתפוגג אחרי הבחירות מתבטלת רק בחקיקה חדשה, וזה קשה בהרבה
מגיעה מהר לוקחת שנים, לפעמים עשור

לכן כשקוראים כותרת על התחייבות של ראש מפלגה, כדאי לשמוח בזהירות. זו התקדמות אמיתית, אבל היא נמצאת בעמודה השמאלית של הטבלה. המעבר לעמודה הימנית הוא הסיפור האמיתי, והוא זה שיימדד בשנים הקרובות.


למה חוקי שגיא הם חדשות טובות?

כי חוק הוא הדרך הכי לא רגשית שקיימת להגיד לאדם שהוא נספר. הוא לא מבקש ממך להשתתף בכלום. הוא לא דורש ממך לעלות על במה, להניף דגל, ללכת למצעד או לספר למישהו משהו. הוא פשוט קובע שהמדינה סופרת אותך, גם אם אף אחד בעולם לא יודע עליך.

אני עובד עם גברים שמחזיקים בתוכם משיכה לגברים בלי שנפש חיה יודעת. חלק מהם נשואים לנשים. חלקם דתיים. חלקם קוראים כתבות כאלה בטלפון בשירותים, מוחקים את ההיסטוריה ומחזירים את הטלפון לכיס. הרבה מהם משוכנעים שהחדשות האלה שייכות למישהו אחר, לאנשים שכבר בחוץ, לאלה שכבר צעדו במצעד עם דגל על הכתפיים.

הן לא. חוק שאוסר על "טיפולי המרה" מגן בדיוק על הגבר שעוד לא יודע אם הוא רוצה להיכנס לתהליך כזה, ובוודאי על נער בן שש עשרה שההורים שלו שוקלים לשלוח אותו למישהו שמבטיח לשנות אותו. חוק שאוסר אפליה בדיור מגן על מי שיחתום על חוזה שכירות בעוד חמש שנים, עם גבר שהוא עוד לא פגש. חוק שמכיר בנפגעי פשעי שנאה מגן על מי שיאסוף אומץ ללכת למשטרה ביום שבו יקרה משהו רע.

מרחב בטוח מתחיל בחוק

הביטוי "מרחב בטוח" נשחק קצת מרוב שימוש, אבל הכוונה המקורית שלו מדויקת: מקום שבו אתה לא צריך לחשב מסלול לפני כל משפט שאתה אומר. רוב הגברים שאני פוגש חיים בלי מקום כזה. הם מנהלים בראש טבלה שלמה של מי יודע מה, מי חושד, מול מי מותר להוריד את המסכה לרבע שעה ומול מי אסור בשום פנים.

הטבלה הזאת מתכווצת כשהסביבה נהיית בטוחה יותר. וסביבה נהיית בטוחה יותר גם משורות יבשות בספר החוקים, לא רק מהתקדמות בשיח או מסדרה טובה בטלוויזיה. כשהמדינה קובעת שהסתה נגדך היא עבירה פלילית בדיוק כמו הסתה גזענית, השיח ברשתות משתנה לאט. כשהיא קובעת שמותר לך לרשום את הילד שלך, הבירוקרטיה מפסיקה להיות זירה. כשהיא קובעת שאסור לסרב לך דירה, ההשפלה הזאת יוצאת מהתמחיר של החיים שלך.

לגבר שעדיין לא עשה את הצעד, ההבדל הזה אינו תיאורטי. הוא נכנס לחישוב. אחת השאלות שחוזרות אצל מי ששוקל לצאת מהארון היא כמה זה יעלה לו בפועל, ולא רק ברגש. איפה יגור, מה יקרה בעבודה, מה יקרה אם ירצה ילדים. החוק הוא אחד המשתנים בתשובה, וכשהוא משתלט משתנה גם החשבון.

"אתה לא חייב להשתתף במאבק כדי ליהנות מהתוצאה שלו. חוק שנחקק כשאתה בשקט מוחלט עדיין מגן עליך."

מה נעים בזה גם למי שבשקט

יש הנאה קטנה ולא מדוברת בלפתוח פיד חדשות ולראות שמישהו שם, במקום שבו מחליטים דברים, מדבר גם עליך. בלי שביקשת. בלי שהתנדבת. בלי ששילמת על זה במשהו. נטע ברזילי שרה בסוף הערב, אבל מה שנשאר מהכנס הוא שראש ממשלה לשעבר אמר את המשפט על קפריסין בקול רם ובמיקרופון פתוח.

לא צריך להיות פעיל כדי שזה ייגע בך. לא צריך לספר לאף אחד. מותר פשוט לשבת בבית, לקרוא את הכותרת, ולהרגיש רגע אחד של הקלה שאין מה לעשות איתו ואין למי לספר עליו. גם רגע כזה נחשב. אצל חלק מהגברים שאני מלווה, דווקא הרגעים האלה הם הסימן הראשון שמשהו בפנים מתחיל לזוז, הרבה לפני שהם אומרים מילה אחת בקול.

ואם השיחה עולה במקרה בעבודה או בשולחן שבת, ואתה רוצה להיות בצד הזה בלי לחשוף כלום, יש נוסח פשוט:

💬 "קראתי על החוק הזה. נראה לי הגיוני שבן זוג של מישהו שנפל בקרב יקבל את אותן זכויות כמו כל אלמן אחר."

אמירה כזאת לא מסגירה עליך שום דבר. אף אחד לא יסתכל עליך אחריה אחרת. היא רק מציבה אותך, בקול, במקום שאתה כבר עומד בו בפנים.

בפרק הפודקאסט עם ישראל זרי עלה ההיגיון הזה, כשהוא הסביר שנכנס לפוליטיקה כדי שלדור הבא זה ייראה מובן מאליו. על החתונה של עצמו הוא בכלל לא דיבר. אני חוזר למשפט הזה בכל פעם שאני קורא על חבילת חקיקה שתיקח עוד כמה שנים טובות. החוקים האלה נכתבים בשביל נער שעכשיו בן ארבע עשרה ועוד לא יודע להגיד לעצמו מה קורה לו, לא רק בשביל מי שכבר בחוץ ומסודר.

מה כדאי לעשות עם ידיעה כזאת

לא הרבה, וזו לא ביקורת. אבל יש כמה דברים קטנים ובטוחים לחלוטין שאפשר לעשות עם חדשות כאלה, גם ממקום של שקט מוחלט:

  • לקרוא את רשימת עשרת הסעיפים עד הסוף פעם אחת. פשוט לדעת מה עומד על הפרק ומה עוד חסר.
  • לשים לב לתגובה הפנימית שעולה תוך כדי הקריאה, בלי למהר לפרש אותה או להחליט מה היא אומרת עליך.
  • לשמור את הכתבה איפשהו, אם בא לך לחזור אליה. אין בזה שום הצהרה.
  • לזכור שבכל בחירות יש עמודה בשאלון של המפלגות שנוגעת בדיוק לזה, ושהקול שלך אנונימי לגמרי.

אף אחד מהצעדים האלה לא דורש ממך לספר משהו לאף אחד. הם רק מפסיקים להתייחס לחדשות האלה כאילו הן של מישהו אחר.

בעבודה שלי אני רואה כמה זמן עובר אצל גברים בין הרגע שבו משהו בפנים כבר יודע לבין הרגע שבו הם אומרים מילה ראשונה בקול. לפעמים עשרים שנה. מה שממלא את השנים האלה זה בעיקר חישובים: מה יגידו, מה אפסיד, איפה אגור, איך זה ייראה. ככל שהמדינה מורידה עוד סעיף אחד מטור ההפסדים, החישוב הזה נעשה קצת פחות מפחיד. לא קל. פחות מפחיד.

במחזה "את שאהבה נפשי" של איתי סגל, נער דתי נחשף בעל כורחו ונשלח לטיפול המרה. אחד הסעיפים ברשימה של חוקי שגיא נועד בדיוק לכך שלנער כזה תהיה הגנה שאינה תלויה בשאלה מי הוריו ובמה הם מאמינים.

לפני שסוגרים - כמה שאלות נפוצות

מה זה חוקי שגיא לשוויון?
חבילת חקיקה בת עשרה סעיפים על שמו של רס"ן שגיא גולן ז"ל, שנועדה לעגן בחוק שוויון להט"בי בתחומי משפחה, נישואין, דיור, הורות והגנה מפני הסתה ופשעי שנאה.

איפה נערך כנס חוקי שגיא?
במרכז פרס לשלום ולחדשנות. בכנס הוצגה החבילה בפני ראשי מפלגות, לצד פאנל חברי כנסת, סקר על דפוסי הצבעה בקהילה ותערוכה על חמישים שנות מאבק.

איזה חוק מהחבילה כבר עבר?
התיקון לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה. הוא אושר בקריאה שלישית בנובמבר 2023, ומכיר בבן זוג ידוע בציבור של חלל צה"ל כאלמן, גם בזוגות להט"בים.

למה זה רלוונטי למי שעדיין בארון?
כי החוקים פועלים גם על מי שלא סיפר לאף אחד. איסור טיפולי המרה, איסור אפליה בדיור והכרה בנפגעי פשעי שנאה מגנים עליך בלי לדרוש ממך שום הצהרה פומבית.

אז מה חשוב לזכור?

חוקי שגיא הם רשימה מאוד לא רומנטית של עשרה דברים שאמורים היו להיות מובנים מאליהם. אחד מהם עבר, אחרי שאדם אחד שילם עליו במחיר הכי גבוה שיש. תשעה נותרו פתוחים, וראשי מפלגות אמרו בקול רם, בכנס במרכז פרס, שהם מתכוונים לקדם אותם. עד שזה יקרה, כדאי לזכור שהמאבק הזה עובד גם בשבילך, בלי קשר לשאלה כמה אנשים בעולם יודעים עליך.

ואם קראת עד כאן והרגשת משהו קטן שקשה לתת לו שם, שווה לשאול את עצמך: מה בעצם זז אצלי כשקראתי שמישהו נלחם על החיים שלי בזמן שאני שותק? מה הייתי צריך לשמוע כשהייתי בן שבע עשרה, ואף אחד לא אמר לי? אם אתה מזהה את עצמך בשורות האלה, אתה מוזמן לפנות אליי. בלי שיפוט.

לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍

אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:

צרו קשר

מפגש קבוצתי / פרטני בנושאי נטייה מינית

מאמרים נוספים

פודקאסט הארון שלי ואני

Scroll to Top

כתבו לנו