על מפגש 12 שבו נדמה שלא קרה כלום, על הפחד להישען על מישהו אחרי שנים שסמכת רק על עצמך, ועל ההבדל הדק בין טיפול שמחליש לטיפול שמחזיר לך את הקול.
אתה כבר בטיפול כמה חודשים על משיכה לגברים ועל הבושה שנכרכה בה, ופתאום עולה מחשבה מטרידה: "רגע, אני נהיה תלוי בו? ואם זה בכלל עוזר לי, או שאני רק משלם כדי להרגיש פחות לבד שעה בשבוע?" מוכר לך?
אמ;לק: הפחד מתלות במטפל נפוץ מאוד אצל גברים שמגיעים לטיפול אחרי שנים של הסתרה, כי הם התאמנו כל החיים לסמוך רק על עצמם. אבל יש הבדל גדול בין תלות שמחלישה לבין הישענות בריאה שמחזירה לך כוח. הסימן לטיפול שמקדם הוא איך אתה מתחיל לדבר, להציב גבולות ולזהות פגיעה מהר יותר מחוץ לחדר. ודווקא כשהפצע נפתח וכואב, קל לחשוב שאין התקדמות, בזמן שבפועל אתה כבר זז. הקשר עם המטפל הוא אחד הגורמים הכי חזקים להצלחת טיפול, לא חולשה.
אני שומע את השאלה הזו הרבה, ובמיוחד מגברים שעוסקים ביציאה מהארון ובכל מה שנכרך בה. הם רגילים להיות אלה שמסתדרים לבד, שמחזיקים, שלא צריכים אף אחד. ופתאום הם מוצאים את עצמם מחכים למפגש, חושבים על מה שנאמר בו, נשענים על אדם אחר. וזה מפחיד. בוא נפרק את זה לאט, כי יש כאן בלבול חשוב שכדאי ליישר.

"הפחד להיות תלוי במטפל הוא לרוב סימן שנגעת במקום שבו מעולם לא הרשית לעצמך להישען - לא שהטיפול כושל."
למה אני מפחד להיות תלוי במטפל?
כי גברים שגדלו בארון התאמנו שנים לסמוך רק על עצמם, ולכן כל הישענות מרגישה כמו סכנה. כשאתה גדל עם סוד, אתה לומד מוקדם מאוד שאי אפשר לתת לאף אחד להתקרב יותר מדי. אתה הופך למומחה בהסתדרות עצמית. אז כשמגיע מישהו שאתה כן נשען עליו, המערכת הישנה נדלקת באזעקה: "זהירות, אתה נחשף, אתה תלוי, מישהו יוכל לפגוע בך".
הפחד הזה הוא היגיון של מי שלמד שקרבה עולה ביוקר. אבל הוא גם מטשטש הבחנה חשובה. לא כל הישענות היא תלות שמחלישה. יש הבדל בין אדם שמאבד את עצמו בתוך המטפל לבין אדם שנעזר במטפל כדי למצוא את עצמו.
המחקר על תלות בין אישית מאיר את זה יפה. במטה אנליזה של קיין וברנשטיין משנת 2019 שכללה 31 מחקרים, נמצא שדווקא רמות גבוהות של תלות בין אישית נקשרו לתוצאה טיפולית טובה יותר בטיפול פסיכודינמי, מה שמראה שהיכולת להישען היא לפעמים מנוף לשינוי. לפי Kane & Bornstein בדוח 'Does interpersonal dependency affect therapeutic outcome? A meta-analytic review' (2019), "רמות גבוהות של תלות נקשרו לתוצאה חיובית יותר בטיפול פסיכודינמי". https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31364815/
איך יודעים שהטיפול באמת מקדם אותי?
המדד האמיתי הוא מה שמשתנה מחוץ לחדר. איך שאתה מרגיש בתוכו פחות קובע. זו אחת הטעויות הכי נפוצות. אנשים מודדים את הצלחת הטיפול לפי כמה טוב הם הרגישו במפגש האחרון. אבל מפגש טוב הוא לא בהכרח מפגש מקדם, ומפגש קשה הוא לא בהכרח כישלון.
הסימנים האמיתיים יושבים בחיים עצמם. אתה מתחיל לשים לב לדברים שלא שמת לב אליהם. אתה מציב גבול שפעם לא היית מציב. אתה מזהה פגיעה ברגע שהיא קורית, במקום שבוע אחרי. אתה מדבר על עצמך אחרת. אלה הסימנים. טיפול מקדם רואים בשינוי בשטח, ואחרי התחושה הנעימה בחדר מתעניינים אחר כך.
"מפגש 12 והרגשתי שלא עשיתי כלום. רק אחר כך הבנתי שכבר חודש אני מדבר עם אבא שלי אחרת לגמרי."
ויש כאן עוד משהו עמוק. מה שמרפא בטיפול הוא במידה רבה הקשר עצמו, לא רק הטכניקות. במטה אנליזה רחבה של פלוקיגר ועמיתיו, שכללה 295 מחקרים ויותר מ-30,000 מטופלים, נמצא קשר חיובי עקבי בין איכות הברית הטיפולית לבין תוצאות הטיפול. לפי Flückiger, Del Re, Wampold & Horvath בדוח 'The Alliance in Adult Psychotherapy: A Meta-Analytic Synthesis' (2018), הקורלציה בין הברית הטיפולית לתוצאה עמדה על r = 0.28. https://www.societyforpsychotherapy.org/wp-content/uploads/2018/10/Fluckiger-et-al-2018-Alliance-MA-Online.pdf
במילים אחרות, זה שאתה נקשר למטפל הוא חלק מהטיפול עצמו. הקשר הבטוח הוא בדיוק הקרקע שעליה אתה מתאמן להישען בלי לקרוס. אם זה מעניין אותך לקרוא עוד על איך נבחר ונראה תהליך טיפולי טוב סביב נטייה מינית, יש לי מדריך מלא למטפלים ולשירותים ליציאה מהארון בישראל.
מתי תלות במטפל באמת מזיקה?
כשהיא מחליפה את החיים שלך במקום להעשיר אותם, וכשאתה מאבד את הקול שלך במקום למצוא אותו. כן, יש תלות לא בריאה. היא נראית אחרת. היא נראית כמו אדם שלא מקבל שום החלטה בלי לשאול את המטפל. שמרגיש שהוא לא שווה כלום בין מפגש למפגש. שהטיפול נמשך שנים בלי תזוזה, ובלי שאף פעם נשאלת השאלה "לאן אנחנו הולכים מכאן".
ההבדל הוא בכיוון התנועה. טיפול בריא מחזיר לך בהדרגה את הסמכות על עצמך, גם אם בדרך אתה נשען. תלות מזיקה לוקחת לך את הסמכות הזו. שאל את עצמך: האם אני יוצא מהמפגשים יותר מסוגל להחליט לבד, או פחות? האם אני מרגיש שאני בונה את הקול שלי, או מאמץ את הקול שלו?
כדאי לשים לב גם שהמחקר מורכב. מחקר של זילצ'ה-מאנו ועמיתיה מראה שלא כל מדידה של הברית הטיפולית חוזה תוצאה אוטומטית. לפי Zilcha-Mano et al. בדוח 'Therapist-reported alliance: is it really a predictor of outcome?' (2015), דיווח המטפל על הברית לבדו לא תרם הרבה לחיזוי התוצאה מעבר לשינוי בתסמינים שכבר קרה. https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC4605852/ כלומר, מעבר לתחושת המטפל שהקשר טוב, מה שבאמת סופר זה שאתה רואה תזוזה אמיתית בחיים שלך.
הרבה מהבלבול הזה מתבהר כששומעים גברים אחרים מתארים את התהליך שלהם. אם זה מדבר אליך, אפשר להאזין לשיחות בפודקאסט שלי "הארון שלי ואני", שבו בוגרי תהליכים מספרים בכנות על הרגעים שבהם חשבו שהטיפול תקוע, ועל מה שקרה אחר כך. אם בא לך גם להבין למה דווקא מרחב טיפולי קבוצתי עוזר לפעמים, כתבתי על פסיכודרמה של הארון ומתן קול לפחד.
שאלות ותשובות
האם זה נורמלי לחכות בקוצר רוח למפגש עם המטפל?
כן, לחלוטין. זה סימן שהקשר הטיפולי נוצר, וזה דווקא גורם מרכזי בהצלחת טיפול. הציפייה הופכת לבעיה רק אם בין המפגשים אתה מרגיש שאתה לא מתפקד או לא שווה כלום בלעדיו.
למה אני מרגיש שאחרי 12 מפגשים לא התקדמתי בכלל?
כי כשהפצע נפתח וכואב, קל לפרש את זה כחוסר התקדמות. אבל לרוב באותו זמן אתה כבר מציב גבולות ומזהה פגיעה מהר יותר. בדוק מה השתנה מחוץ לחדר, לא רק איך הרגשת בתוכו.
איך מבדילים בין תלות בריאה לתלות שמזיקה?
תלות בריאה מחזירה לך בהדרגה את היכולת להחליט לבד ואת הקול שלך. תלות שמזיקה לוקחת לך אותם. שאל את עצמך אם אתה יוצא מהמפגשים יותר מסוגל או פחות מסוגל לסמוך על עצמך.
מתי כדאי לשקול להחליף מטפל או לסיים טיפול?
אם הטיפול נמשך זמן רב בלי תחושת תזוזה, אם אף פעם לא מדברים על כיוון ומטרות, או אם אתה מרגיש שאתה מאבד את הסמכות על עצמך. כדאי להעלות את זה ישירות מול המטפל קודם, ולראות מה קורה.
הפחד מתלות הוא סימן שנגעת באזור רגיש ואמיתי. תן לעצמך להישען בלי לאבד את עצמך, ובדוק את ההתקדמות לפי החיים שלך ולא לפי התחושה ברגע נתון. אתה אמיץ כי הרשית לעצמך. נשמע לך מוכר מדי? בוא נבדוק יחד איך זה נוגע בך.
לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍
אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:
- מפגש קבוצתי בזום - אחת לחודש, אפשר ללא מצלמה ובשם בדוי
- הקורס הדיגיטלי "לפגוש את ההומופוב הפנימי" - 14 פרקים לקבלה עצמית
- ליווי אישי 1:1 בזום - תהליך פרטי בקצב שלך
- קורס להורים: "מתקרבים מחדש" - כלים פרקטיים להורים ללהט"ב




