יש מלא דברים שאף אחד לא יודע עליי אז מה דחוף לספר על הנטייה המינית?

גם אתה לא מספר לכולם הכל, וזה בסדר. אז למה דווקא הנטייה חוסמת לך את החיים? הסבר פשוט, שאלה אחרי שאלה: אשמה מול בושה, הסוללה של המוח, הצינור והזכוכית.

הרבה גברים שואלים אותי את אותה שאלה, כל אחד במילים שלו:

"גם אני לא מספר לכולם הכל. לא כולם יודעים שנכשלתי בטסט ארבע פעמים, ואני ישן מצוין בלילה. אז מה שונה בנטייה? למה דווקא היא תוקעת לי את החיים?"

בוא נענה עליה ביחד, שלב אחרי שלב.

בדרך אשאל אותך כמה שאלות. תענה עליהן בראש לפני שאתה ממשיך לקרוא. ככה זה נכנס הכי טוב.

שלב 1: עשיתי משהו, או שאני משהו?

❓ אם החברים שלך יגלו מחר שנכשלת בטסט ארבע פעמים, מה יקרה?

כנראה יצחקו קצת. אולי יעקצו אותך בארוחה הבאה. ואז ימשיכו לאהוב אותך בדיוק כמו קודם.

❓ ומה אתה מדמיין שיקרה אם הם יגלו שאתה נמשך לגברים?

שים לב מה קרה לך בגוף. בשאלה הראשונה אולי חייכת. בשנייה משהו התכווץ.

למה? כי הטסט הוא משהו שעשית. זה מעשה. אפשר לצחוק עליו, לתקן אותו ולהמשיך הלאה.

והמשיכה? היא חלק ממי שאתה: איך אתה אוהב ולמי אתה נמשך. ואם גדלת בסביבה שאמרה לך שהחלק הזה פגום, המוח שלך למד משפט אחד: "אני פגום. ואם ידעו, יעזבו אותי."

לזה קוראים בושה. אשמה אומרת "עשיתי משהו לא בסדר". בושה אומרת "אני לא בסדר".

אינפוגרפיקה: אשמה מול בושה. אשמה היא 'עשיתי משהו לא בסדר', בושה היא 'אני פגום'

רגע לעצמך: כשאתה חושב על הנטייה שלך, איזה משפט עולה קודם, "עשיתי משהו" או "אני משהו"?

שלב 2: לאן הולכת לך האנרגיה?

❓ יצא לך לסיים יום רגיל, בלי שום דבר מיוחד, ולהרגיש גמור?

תחשוב על המוח שלך כמו על טלפון. בבוקר יש לו 100% סוללה.

עכשיו תדמיין שרצה עליו ברקע אפליקציה שאי אפשר לסגור. יש לה תפקיד אחד: לדאוג שאף אחד לא יגלה. והיא בודקת כל הזמן: מה אמרתי? איך הוא הסתכל עליי? מישהו ראה את ההודעות שלי?

❓ כמה סוללה אתה חושב שאפליקציה כזאת אוכלת?

הרבה. רוב הגברים שאני פוגש מתארים משהו כמו 80%. נשארים להם 20% לכל השאר: עבודה, חברים, חלומות.

ואז, כשאתה רוצה להתחיל משהו חדש ואין לך כוח, אתה קורא לעצמך עצלן. אתה לא עצלן. הסוללה פשוט הלכה על שמירה.

אינפוגרפיקה: 80 אחוז מהסוללה של המוח הולכים על שמירה והסתרה, 20 אחוז נשארים לחיים

רגע לעצמך: על מה היית מוציא את ה-80% אם הם היו חוזרים אליך?

שלב 3: אפשר להסתיר רק דבר אחד?

❓ יש לך צינור אחד שמביא לבית את כל המים. אפשר לסגור בו רק את המים החמים?

לא. סוגרים את הברז, ונסגר הכל.

ככה בדיוק עובדת קרבה בין אנשים. יש צינור אחד, והכל עובר בו: הסודות, אבל גם החום, הצחוק והאהבה.

כשאתה שומר מרחק כדי שאף אחד לא יתקרב מספיק לראות את הסוד, אתה לא סוגר רק את הסוד. אתה סוגר את כל הצינור.

אינפוגרפיקה: צינור אחד וברז אחד. סגרת את הסוד, ונסגרו גם החום, השמחה והקרבה

רגע לעצמך: מה עוד נסגר אצלך, כשניסית לסגור רק את הסוד?

שלב 4: למה המחמאות לא נכנסות?

❓ מישהו אמר לך פעם "אתה מדהים", ובפנים ענית לו "אם רק היית יודע"?

זה מה שקורה כשהצינור סגור. נבנית ביניכם זכוכית משוריינת. אתה רואה אותם, הם רואים אותך, אבל שום דבר לא באמת נוגע.

המחמאה נעצרת בחוץ, כי בראש רץ משפט: "הם מעריכים מישהו שהוא לא באמת אני."

וככה אפשר לשבת בארוחה משפחתית מלאה, מוקף באנשים שאוהבים אותך, ולהרגיש הכי לבד בעולם.

אינפוגרפיקה: הערכה ואהבה מאנשים נעצרות על זכוכית משוריינת

רגע לעצמך: איזה משפט רץ לך בראש כשאתה מוקף באנשים שאוהבים אותך?

החסימה נבנית מהסיפור שאתה מספר לעצמך על עצמך. ואת הסיפור הזה אפשר לשנות. עומר רייכמן

שלב 5: אז מי בעצם חוסם אותך?

❓ השכן? החברים מהעבודה? המשפחה?

תחשוב רגע. השכן לא יודע כלום, ובכלל לא מעניין אותו עם מי אתה.

החסימה לא באה מבחוץ. היא באה מהסיפור שאתה מספר לעצמך על עצמך: שהחלק הזה בך מלוכלך, ואסור שיראו אותו.

כל עוד אתה מאמין לסיפור הזה, אתה גם השומר וגם האסיר.

אינפוגרפיקה: איך נבנית החסימה, בחמישה שלבים

רגע לעצמך: מי קבע שהחלק הזה בך "מלוכלך"? ומה היה קורה אם היית מפסיק להסכים איתו?

שלב 6: אז אני חייב לספר לכולם?

לא. וחשוב לי להגיד את זה.

אין דרך אחת נכונה. אף אחד לא קובע בשבילך למי לספר, מתי, ואם בכלל.

❓ אז מה כן משנה?

למה אתה שומר את זה. כמה אנשים יודעים פחות חשוב. כי זה שלך ואתה בוחר מתי לשתף? או כי אתה מתבייש?

"זה שלי" נותן לך מנוחה. "אסור שיגלו" אוכל לך את הסוללה.

אינפוגרפיקה: פרטי מול מוסתר מבושה

רגע לעצמך: מה מהשורות בצד של "מוסתר" מוכר לך?

אז מה התשובה?

❓ נחזור לשאלה מההתחלה: למה הטסט לא מפריע לך לישון, והנטייה כן?

כי הטסט הוא משהו שעשית, ואף אחד לא יעזוב אותך בגללו.

את הנטייה למדת לראות כפגם במי שאתה. ומהמשפט הזה נולדו שומר ראש שאוכל לך את הסוללה, צינור שנסגר, וזכוכית שהאהבה לא עוברת דרכה.

והחדשות הטובות: את הסיפור הזה למדת. ומה שלמדת, אפשר לשנות.

3 תרגילים קטנים

1. אשמה או בושה?

תכתוב שלושה דברים שאתה לא מספר לכולם. ליד כל אחד תשאל: זה משהו שעשיתי, או משהו שאני? איזה מהם מכווץ לך את הגוף?

2. לתפוס את שומר הראש

במשך יום אחד, בכל פעם שאתה בודק "מה אמרתי" או "איך הסתכלו עליי", תסמן וי בטלפון. בערב תספור. רק לראות, בלי לשפוט.

3. איפה הזכוכית?

תחשוב על אדם אחד שאוהב אותך. מתי בפעם האחרונה המחמאה שלו באמת נכנסה? ומה אמרת לעצמך כשהיא נעצרה בחוץ?

החסימה נבנית מהסיפור שאתה מספר לעצמך על עצמך. ואת הסיפור הזה אפשר לשנות.

המאמר לא מחליף טיפול נפשי. צריך לדבר עם מישהו עכשיו? ער"ן 1201, eran.org.il

לא חייבים להישאר עם זה לבד 🤍

אם משהו כאן הדהד לך, אלה הצעדים הבאים - בדיסקרטיות מלאה:

צרו קשר

מפגש קבוצתי / פרטני בנושאי נטייה מינית

מאמרים נוספים

פודקאסט הארון שלי ואני

Scroll to Top

כתבו לנו